אם תשאלו את חובבי המדע הבדיוני והפנטזיה מה הכי מרגש אותם ב"המשחק של אנדר", הם לא ידברו על זה שהספר שעליו מבוסס הסרט הפך בשנים מאז שפורסם לטקסט חובה של כל גיק באשר הוא. רק דבר אחד מרגש אותם באמת בדרמת החלל הזאת, ששולחת ילד מחונן בן שבע לנהל מלחמה להצלת כדור הארץ מחייזרים מטילי אימה: שובו לחלל של הריסון פורד, הוא האן סולו, הגיבור הבלתי מעורער של "מלחמת הכוכבים". הסרט החדש הוא רק הפרומו להיסטריה האמיתית שמצפה באופק: פורד בן ה־71 ישוב בעוד יותר משנה לבגדיו של סולו בסרט השביעי בסידרת הסרטים האייקונית, שיביים ג'יי. ג'יי. אברהמס. עולם המד"ב כמרקחה.
"אני בסך הכל שחקן עובד שהשמיים חייכו אליו", הוא אומר בצניעות, "ואני חייב את כל הקריירה שלי לצופים שנהנים מהסרטים שאני עושה. כל שנותר לי הוא ליהנות מהעבודה". ההנאה של פורד היא ללא ספק הרווח של האולפנים הגדולים: ההכנסות המצטברות בעולם מהסרטים שבהם כיכב לאורך השנים מגיעות לסכום אסטרונומי של 6.6 מיליארד דולר.
כדי לשכנע אותו לחזור לסרט הרביעי בסידרת אינדיאנה ג'ונס ב־2008, "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", רקחו אולפני פרמאונט עיסקה, שבה התחלק פורד ברווחים עם הבמאים הענקים סטיבן שפילברג וג'ורג' לוקאס. באותה שנה הוא שילשל לכיסו משכורת של 65 מיליון דולר, שבזכותה ניצב אז בראש טבלת השחקנים הרווחיים של מגזין "פורבס".
המפגש הראשון שלי עם פורד מתקיים בסן דייגו בכנס קומיק־קון, יריד הבידור הגדול בעולם ואתר עלייה לרגל של חובבי הז'אנר, שעזר לחשבון הבנק של פורד לתפוח. פורד בא לכאן לקדם את "המשחק של אנדר", לשמחתם של המעריצים, אבל מקפיד, לדאבון ליבם, לשמור על עמימות בכל הנוגע לטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים", שתעלה ב־2015. לפני חודשיים, כשהתארח בתוכנית של קונאן או'בריאן, שלף או'בריאן מכיסו אלף דולר במזומן והציע אותם לפורד כדי שיסכים לנדב פיסת מידע על "מלחמת הכוכבים". פורד לקח את הכסף ואמר שבאמת שמע שעובדים על סרט חדש. מפיקי הסרט כנראה משלמים לו הרבה יותר מאלף דולר כדי שלא יגיד מילה עד להודעה הרשמית.
ילדים חיילים
"המשחק של אנדר" מבוסס על ספרו של אורסון סקוט קארד מ־1985, ובמרכזו נער צעיר ששמו אנדר ויגין (בגילומו של השחקן הבריטי אסא באטרפילד). אנדר מגויס לפנימייה צבאית בחלל שבה מכשירים ילדים להיות חלק מהצי הלוחם בחייזרים. מי שמגלה את יכולותיו הבלתי רגילות, שולף אותו מביתו ומשגר אותו לפנימייה כדי לעבור את מסלול ההכשרה הוא מנהל המוסד הצבאי, קולונל היראם גראף (פורד).
במסגרת הלימודים מנהלים הילדים משחקי מלחמה בין קבוצות שונות באקדמיה, ואנדר מתקדם בסימולציות ומפתח יכולות טקטיות, שנבחנות על ידי קולונל גראף והפסיכולוגית הצבאית הצמודה אליו, הגנרלית אנדרסון (ויולה דיוויס). במסגרת ההכשרה מבצע הקולונל גראף על אנדר מניפולציות רבות, כדי לבחון את יכולתו להתמודד עם מצבים קיצוניים ולהכין אותו לתפקידו כמפקד הצבא ומושיע המין האנושי.
"הסרט הזה הוא לא סיפור על מלחמת אזרחים באפריקה או קונפליקט בין־אזורי במזרח התיכון", אומר פורד בראיון השני איתו, שמתקיים בלוס אנג'לס. "זהו חזון עתידני על ממשלה בינלאומית שיש לה צי משולב, שהוקם כדי להגן על כדור הארץ מפני איום של חייזרים מפלנטה אחרת. כמובן, זה אוטומטית זורק אותנו למחוזות הקרובים אלינו, אבל אחד היתרונות במדע בדיוני הוא שזה נותן לנו את ההזדמנות לבחון לרגע את הנעשה אצלנו".
היה לך קל יותר עם הסרט, לאחר שכבר קנית את שמך כאייקון מדע בדיוני?
"אני לא אייקון. כשמציעים לי עבודה לא מציעים אותה לאייקון אלא לשחקן, ולכן אני מתרחק מהכינוי הזה. ההצלחה שלי עם 'מלחמת הכוכבים' הגיעה בגיל 35, אחרי 15 שנים כשחקן, והביאה אותי לפלטפורמה חדשה לחלוטין של פרסום ושגשוג. מאותו רגע היה עלי להראות שיש לי יכולות וכישורים נוספים על אלו שאנשים הכירו מהאן סולו. לא לקחתי מאז דמות דומה לזו של סולו, אבל כן עשיתי עוד סרטים בז'אנר הספציפי הזה. הסיכון במדע בדיוני הוא שיינתן יותר מדי דגש לאלמנט הוויזואלי, ושההתעסקות הזאת תבוא על חשבון החיבור הרגשי של הצופה לעלילה".
אז מה בכל זאת משך אותך ל"המשחק של אנדר"?
"הספר שעליו מבוסס הסרט הקדים את זמנו, בכך שזיהה את המציאות שקיימת היום - כשמלחמה מנוהלת הרחק מהמקום שבו היא מתרחשת, בעזרת מטוסים ללא טייס, רובוטים וכו', וכעסק קר שמנותק לחלוטין מרגשות. רואים את זה גם ברמת המוסר שמפגינים הקולונל גראף והחברה שממנה הוא מגיע ושעליה הוא חייב להגן. גראף הוא לא המורה של אנדר - הוא המניפולטור שלו. אני נמשך למורכבות של הסוגיות המוסריות בעלילה, סוגיות מורכבות הקשורות בכל נושא הצבא.
"השימוש בצעירים בעסק הזה שנקרא מלחמה, המניפולציות שעושים על אנשים צעירים כדי לחנך אותם להיות חיילים והעיסוק בחופש המחשבה - אלה נושאים מורכבים מאוד ומעניינים מבחינתי. אני שמח לגלם דמות שמביאה את הבעיות האלה לתודעה הציבורית, כי יש להן משמעות בחיים של כולנו. והכי חשוב - לאורך כל ההיסטוריה, הצעירים, ועל פניו הכשירים ביותר, נשלחו לחזית. זה הדיון האמיתי בסרט - על השימוש בצעירים חסרי ישע וניסיון, כפי שהוא מובא על ידי אנדר, שמגויס כבר בגיל שבע. זה מצב מביש".
מה המסר של הסרט בנוגע למלחמה?
"אנדר הוא דמות שיש לה אמפתיה טבעית לזולת, זה אחד הדברים שאי אפשר לאמן אותו להפסיק לעשות. הוא מצליח להבין אנשים אחרים וכיצד הם מרגישים, ולכן הוא גם יכול לצפות את מהלכי האויב. זה מה שגורם לו, בשלב מסוים, לחשוב על הנזק שהמלחמה עלולה לגרום ולהבין שעיני כולם נשואות לעברו, כמי שאמור להוביל את הסכסוך לדרכי שלום. אלמלא האינסטינקט שלנו לצאת למלחמות, היינו במצב הרבה יותר מתקדם כחברה - ברפואה, בחינוך, בהתנהגות חברתית משופרת. היינו מסוגלים להתקיים בעולם הזה בצורה טובה יותר".
זאת האג'נדה שמשכה אותך לסרט?
"אני לא רוצה לייצר מסר בוטה באמצעות סרט, כי זה יידחה מייד על ידי הקהל. אני רוצה שתהיה לצופה חוויה רגשית במהלך הצפייה, בדיוק כמו שקרה לי כשקראתי את התסריט. המשמעות הנלווית והמסקנות שכל אחד יגיע אליהן בעקבות הצפייה, הן אלו שיוסיפו לעוצמה. אם הסרט הוא המנגינה, המשמעות היא זו שנותנת את הטון".
איך היה לעבוד עם שחקנים צעירים?
"עבדתי בעבר לא מעט עם שחקנים צעירים, זה לא חדש עבורי. וגם עשיתי כמה ילדים בחיי. יש לי ניסיון באינטראקציה עם אנשים נמוכים וקטנים ממני".
נגר אוהב סרטים?
מאז החל לעבוד בהוליווד, אי שם באמצע שנות השישים, צבר פורד כ־70 קרדיטים של הופעות משחק, והוא יכול לחלוטין לשאת בגאון את תואר העובד המצטיין. לראיון במלון "ארבע העונות" בבוורלי הילס הוא מגיע בחולצה שחורה מכופתרת וחליפה אפורה ספורט־אלגנטית. הוא נכנס לסוויטה של המלון מצויד בסמארטפון, שבו יתעסק לאורך כל השיחה, לא מרבה לחייך, ומדבר בקול שקט. "איך אני יכול לעזור לך?" הוא פותח עוד לפני שהוא מתיישב, מסמן לי להתחיל לשגר את השאלות, כי הוא כאן בשביל לעבוד, לא בשביל סמול־טוק.
חוזה הטאלנט הצעיר, שפורד חתם ב־1964 עם סרטי קולומביה, הבטיח לו שכר של 150 דולר בשבוע עבור סרטים קטנים. בסרטים הראשונים קיבל קרדיט כ"הריסון ג'יי. פורד", כדי להבדיל אותו משחקן מתקופת הסרטים האילמים בעל שם זהה. הסכומים שקיבל לא הספיקו לו כדי לכלכל את משפחתו, ופורד התפרנס בתור נגר; דווקא הנגרות היא שהביאה אותו לתפקידיו המשמעותיים הראשונים. לאחר שבנה אולפן הקלטות למוסיקאי הברזילאי סרג'יו מנדז ושימש עוזר במה בסיבוב ההופעות של להקת "הדלתות", הוזמן פורד לבנות ארונות בביתו החדש של במאי צעיר בשם ג'ורג' לוקאס. לוקאס החליט לתת לו צ'אנס בסרט חדש שביים ב־1974, "אמריקן גרפיטי". והשאר, כרגיל, היסטוריה.
ב־1977 נכנס פורד לתפקיד המשמעותי ביותר שלו בקולנוע - האן סולו ב"מלחמת הכוכבים" של לוקאס. הטרילוגיה סללה את דרכו גם לשלושת סרטי "אינדיאנה ג'ונס" של לוקאס ושפילברג במהלך שנות ה־80, תפקיד שפורד קיבל לאחר שהשחקן טום סלק לא רצה בו. בין סרטי ההמשך הוא הספיק לשחק בסרטו עטור השבחים של פרנסיס פורד קופולה "אפוקליפסה עכשיו" בתפקיד קולונל לוקאס - ששמו הוא מחווה ליוצר "מלחמת הכוכבים", שהיה מעורב בתסריט הראשוני לסרט; ובמותחן המדע הבדיוני "בלייד ראנר" של רידלי סקוט מ־1982. במהלך אותו עשור הוא הופיע גם בסרט "העד", שזיכה אותו במועמדות היחידה שלו לאוסקר במהלך הקריירה. ב־1993 שיחק בלהיט "הנמלט" בתפקיד ד"ר ריצ'ארד קימבל, שהופך לחשוד ברצח אשתו על לא עוול בכפו, ובשוברי הקופות "האמת שמתחת לפני השטח" (לצד מישל פייפר) ו"אייר פורס 1".
בעקבות הידידות עם סטיבן שפילברג קיבל פורד ב־1993 הצעה לגלם את אוסקר שינדלר בסרט "רשימת שינדלר", אך סירב, כיוון שחשש שנוכחותו תאפיל על המסר החשוב של הסרט, והתפקיד הלך לליאם ניסן.
לאחר שהסרטים המעטים שבהם השתתף בשנות האלפיים לא זכו להצלחה, הוא חזר לסרט הרביעי בסידרת "אינדיאנה ג'ונס", שהיה לאחד הרווחיים ביותר בקופות בשנת 2008. לאחרונה נחל כישלונות נוספים עם "הפלישה למערב" ו"פרנויה". באביב האחרון עלה לאקרנים הסרט הביוגרפי "42", המספר את סיפורו של ג'קי רובינסון, השחקן האפרו־אמריקני הראשון שהתברג לליגת הבייסבול המקצוענית בארה"ב. פורד מגלם בסרט את בראנץ' ריקי, מנהל קבוצת הברוקלין דודג'רס שבה שיחק רובינסון, והסרט זכה לביקורות טובות וצוין כאחד הפייבוריטים לאוסקר הקרוב, לרבות בקטגוריית שחקן המשנה עבור פורד.
בניגוד לרבים מכוכבי הוליווד הוותיקים שעברו לטלוויזיה - ובהם דסטין הופמן, קווין ספייסי וגלן קלוז - פורד נשאר נאמן למסך הגדול. "אני לא חושב שיש חוויית בידור עוצמתית יותר מאשר לשבת באולם חשוך עם אנשים זרים ולצפות יחד בסרט. במסך הקטן קשה להרשים במיצג ויזואלי עתיר תקציב, ולכן הדגש הוא על הכתיבה ועל הדמויות העמוקות. לכן התסריטים היותר מושקעים, העוסקים בטבע האדם, הולכים כיום לטלוויזיה. אני ממשיך להיות מאמין גדול בקולנוע".
לא מגדיר עצמו יהודי
הריסון פורד נולד ביולי 1942 לדורותי נידלמן, יהודייה שמשפחתה היגרה בילדותה מבלארוס לארה"ב, ולג'ון וויליאם פורד, בן למשפחה אירית־קתולית וגרמנית, שהיה שחקן בצעירותו, ועשה אחר כך הסבה לתחום הפרסום. גם האם עבדה כשחקנית בתסכיתי רדיו בצעירותה, אך עם לידת הבן הריסון התמקדה בעבודות הבית. להריסון אח צעיר ממנו בשלוש שנים, טרנס, שניסה במשך שנים את מזלו במשחק וקולנוע, בין היתר כעוזר במאי ב"בלייד ראנר", שבו כיכב אחיו הבכור. בגיל 40 פרש האח מהתחום, ומאז הוא צלם.
חרף הזיקה היהודית, פורד אינו מגדיר עצמו כיהודי, וגם לא כאירי־קתולי. כשהתארח בתוכנית הטלוויזיה "סטודיו למשחק" בשנת 2000 התלוצץ ש"בתור גבר אני מרגיש קתולי, אבל בתור שחקן אני מרגיש יהודי". הוא גדל כנער ביישן שהיה פעיל בתנועת הצופים האמריקנית, ולימים התחבר עם צופה בדימוס נוסף, הבמאי סטיבן שפילברג. אחד התחומים שבהם התמחה פורד בצופים היה זוחלים, וכשפיתח עם שפילברג את דמותו של אינדיאנה ג'ונס, הם החליטו שהוא יפחד מנחשים, בניגוד היתולי להריסון במציאות.
במהלך לימודי הקולג', כדרך להתגבר על ביישנותו, לקח פורד קורס דרמה בסמסטר האחרון ללימודים - והתאהב במשחק. בקולג' הכיר את מרי מרקורדט, שלה נישא בגיל 21. הזוג התגרש לאחר 14 שנות נישואים, אך נותר בקשרים טובים. פורד אף סייע לה בשנים האחרונות, לאחר שאובחנה כחולה בטרשת נפוצה. ב־1983 הוא נישא לתסריטאית מליסה מתיסון, שאותה הכיר על הסט של "אפוקליפסה עכשיו". מתיסון אחראית בין היתר לכתיבת הסרט "אי.טי", שעליו היתה מועמדת לאוסקר בשנה שבה התחתנה עם פורד.
מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון ב־2000, כשהיא האשימה אותו בהוללות. גירושיהם בתחילת שנות האלפיים נחשבו ליקרים ביותר עד אז עבור כוכב הוליוודי (ומאז ירדו למקום הרביעי): במסגרתם שילם פורד למתיסון 85 מיליון דולר, נוסף על חלוקה של כל הרווחים העתידיים מהסרטים שעשה במהלך שנות נישואיהם.
פורד הוא אב לארבעה וסב לשלושה. מנישואיו הראשונים יש לו שני בנים - בנג'מין (46), שף ובעל פאב מסעדה בלוס אנג'לס, ווילארד (44), שהיה מורה להיסטוריה בתיכון וכיום הוא מעצב ובעל עסק לאופנה; מנישואיו השניים יש לו בן, מלקולם (26), שהוא מוסיקאי, ובת יחידה, ג'ורג'יה (22), שעושה כעת צעדים ראשונים בעולם המשחק.
בינואר 2002, חצי שנה לפני שמלאו לו 60, קיבל פורד פרס מפעל חיים ע"ש ססיל ב. דמיל בטקס גלובוס הזהב. הזכייה היותר משמעותית באותו ערב היתה כשהכיר את כוכבת "אלי מקביל", קליסטה פלוקהארט הצנומה, הצעירה ממנו ב־23 שנים. מאז הם במערכת יחסים יציבה, שאותה מיסדו ביוני 2010. פורד גם צירף את שמו למסמכי האימוץ של בנה המאומץ של השחקנית, ליאם בן ה־12.
ב־1997, עוד לפני שהתקשט בבת זוג צעירה, התאבזר פורד באקססורי טרנדי נוסף כדי לשמר את הרוח הצעירה - עגיל באוזנו השמאלית. בראיון למגזין "פיפל", שבועות ספורים לאחר שחורר את תנוך אוזנו, הסביר: "הייתי בארוחת צהריים עם שני חברים, לכולנו היו אותם טלפונים ושעונים, אבל לי לא היה עגיל באוזן כמוהם. אז צעדתי בשדרת מדיסון במנהטן, נכנסתי לחנות התכשיטים הראשונה שמצאתי - ועשיתי את זה. ולא הייתי שיכור, אם זה מה שאנשים חושבים". לפני שעזב את החנות תכשיטים הוא הותיר מכתב תודה קצר ולעניין לעובדת שטיפלה בו: "הותרת בי חור. על החתום: הריסון פורד". השבוע, אגב, חורר פורד את אוזנו של הקומיקאי ג'ימי פאלון, לבקשתו, כשהתארח בתוכנית שלו ברשת אן.בי.סי.
הונו של פורד מוערך בכ־210 מיליון דולר. בשנים האחרונות הוא האט את הקצב, לטובת חיי המשפחה. הוא תומך במפלגה הדמוקרטית, ובין חבריו - נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון.
ב־1998 נבחר פורד לגבר הסקסי ביותר בעולם, סטטוס שדבק בו באותן שנים כאחד הכוכבים השרמנטיים בהוליווד. כמו שהוא מצטנע בענייני הרווח הכלכלי שעשה, כך הוא מצטנע גם לגבי מעמדו כגבר נחשק. "לא בשביל זה הגעתי לתחום. הכוונה שלי היתה להיות שחקן אופי, ומעולם לא העליתי על דעתי שאהיה שחקן ראשי מבוקש", הוא אומר בחיוך. יש לך גיבור שאתה מעריץ?
"מעולם לא הייתי מהילדים האלה שסגדו לסופרמן או לגיבורי על. אין דמויות שאני באמת נפעם מהן, הייתי יותר מגדיר זאת כהערכה וכבוד שאני רוחש כלפי אנשים מסוימים. הגיבור שלי הוא אברהם לינקולן".
היית מגדיר את עצמך כגיבור?
"ממש לא, אני לא גיבור, ולו במעט. אין לי סיפורים של גבורה פיזית מאף סיטואציה בחיי. מעולם לא נאלצתי להנשים אדם או להציל חייל מטנק בוער. מה שמאפיין אותי זה החלטיות, נחישות ואתיקה מקצועית גבוהה. מעבר לזה, היה לי בעיקר מזל גדול לעבוד עם במאים מוכשרים. אני תמיד שואף לגוון בתפקידים שאני מקבל - אני נעלם אל תוך הדמות".
אתה מאושר?
"תמיד הייתי מאושר ממה שהיה לי. בכלל, אני בחור די שמח בחלקי. המקצוע שלי מצריך ממני כל יום להמציא את עצמי מחדש. כבר 25 שנים שאני על תקן שחקן ראשי, ובשנים האחרונות אני מאפשר לעצמי לרווח את הזמן שבין סרט אחד לשני, כדי להקדיש יותר זמן לכל דמות. זה סוג החיים שאני מאחל לעצמי לחיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
