רבקה רוטנברג זוכרת היטב את היום הנורא ההוא, לפני 19 שנה, שבו בעלה אייזיק נרצח במכות גרזן על ידי שני פועלים פלשתינים. אפשר לשער שהיא תתקשה לשכוח גם רגע כואב אחר, שיגיע הלילה: אחד מרוצחי בעלה, שביר קאסם טהאר חאזם, ייצא מכלאו בפעימה השנייה של שחרור האסירים. הרוצח האחר כבר הספיק להשתחרר בפעימה הקודמת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מה זה יעזור אם אומר שאני מתנגדת?" שאלה רוטנברג בייאוש אתמול, "אין כבר מה לעשות. היו צריכים להרוג אותם, ולא להחזיק אותם 20 שנה כדי שעכשיו ילכו וישחררו אותם".
גם משפחתו של החייל עקיבא שלתיאל, שנחטף ונרצח בשנת 1985 על ידי שני פלשתינים וערבי־ישראלי, מתקשה לעכל את מה שצפוי לקרות הלילה: אחד מרוצחיו ישתחרר היום, לאחר שהאחר השתחרר בעיסקת שליט. "שאלו אותנו אז מה דעתנו, ודמותו של אחי קפצה לי מייד לעיניים", מספרת אחותו של עקיבא, אורנה עמרני, שהיתה בת 9 כשנחטף ונרצח, "היה לי ברור שלו היה יכול, היה אומר לנו: 'אני מת, והוא (גלעד שליט) חי. אין מה לחשוב פעמיים'". אלא שכעת היא מסרבת להשלים עם שחרורו של רוצח נוסף: "התעוררתי בבוקר עם תחושת מועקה ומחנק נוראי, תחושה שהמדינה שלך בגדה בך. מבחינתי, אחי נרצח בפעם השנייה".
שרשרת אנושית מרגשת
המשפחות השכולות היו יכולות לשאוב מעט עידוד לקראת היום הקשה מההיענות המרשימה אמש של הציבור לקריאתן לבוא ולתמוך במאבק נגד שחרור המחבלים. כ־4,500 איש - משפחות שכולות, פעילי ימין וגם אזרחים מכל רחבי הארץ - הגיעו להפגנה שאירגנו ארגון אלמגור ותנועת הימין ישראל שלי מול כלא עופר, שם רוכזו ביממה האחרונה האסירים המיועדים להשתחרר הלילה.
המפגינים הרבים, ששילבו ידיים ויצרו שרשרת אנושית גדולה שהקיפה חלק גדול ממתחם בית הכלא, נשאו שלטים דוגמת "דם יהודים אינו הפקר" ו"עוצרים את שחרור המחבלים". המשפחות השכולות נשאו את תמונות יקיריהן שנרצחו ולכל הנוכחים היה מסר אחד: לא לשחרר את הרוצחים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטים מרגשים שהכינו המשפחות השכולות על הקורבנות, ואיש לא נותר אדיש.
בזה אחר זה עלו הנואמים, ובהם גם השר אורי אריאל (הבית היהודי), שספג קריאות גנאי מצד עשרות פעילי ימין שקראו לו להתפטר. השר אריאל שב והביע תמיכה במאבק המשפחות, הבטיח להילחם יחד איתן והזכיר את המלצות ועדת שמגר בנוגע לשחרור אסירים עם דם על הידיים: "אני לא מבין למה הממשלה עדיין לא מצליחה לקבל את המלצות הוועדה. הגיע הזמן שייפסק שחרור המחבלים, זה לא מוסר יהודי".
בנציגי המשפחות שנאמו בהפגנה היתה גם גילה מולכו, אחותו של עו"ד איאן פיינברג שנרצח בעזה בשנת 1993 במהלך פעילותו לרווחת התושבים שם. אחד מרוצחיו שוחרר בעיסקת שליט, האחר שוחרר בפעימה הראשונה ועוד רוצח ישוחרר הלילה. בנאומה אמרה כי "נחצה כאן קו אדום. אחי האמין בצדק ובאנשים, אך נעשה כאן עוול נוראי. איך אפשר לכתוש ככה משפחה? אנחנו לא מחווה. על ראש הממשלה להתעורר".
מיקי לוי: "ים של כאב"
גם סגן שר האוצר, מיקי לוי (יש עתיד), דיבר אתמול בנימה אישית מאוד על שחרור האסירים. כשהשיב במליאת הכנסת על הצעות אי אמון של סיעות האופוזיציה, סיפר כי אחיו הצעיר פיני נהרג בנובמבר 1990 על ידי מחבל שחדר למוצב צה"ל בבקעה. ב־2007 שוחרר המחבל לירדן על ידי ממשלת אולמרט בעקבות בקשה אישית של המלך חוסיין.
"התחושה בעקבות הידיעה כי המחבל שהרג את אחי שוחרר היתה ונותרה קשה ופתחה פצעים ישנים", אמר לוי והוסיף: "אני מבין את המשפחות השכולות ואת אלו המתנגדים לשחרור. זה ים של כאב, שמתווסף לאוקיינוס אחר של כאב שאין לו סוף".
אלא שלמרות הצער, לוי צידד אז בהחלטה - ממש כפי שהוא מצדד בשחרור האסירים כעת: "כשאולמרט פנה אלי בבקשה לקבל את הסכמתי לשחרור המחבל, אמרתי לו שהאינטרסים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל קודמים לכאב הפרטי שלי ושל משפחתי. כך אני רואה גם את ההחלטה הנוכחית שכל חברי הממשלה חתומים עליה, בין שתמכו בה ובין שלא".
התקווה האחרונה - בג"ץ
הבוקר צפויות המשפחות השכולות וארגון אלמגור להגיש עתירה לבג"ץ נגד שחרור האסירים הצפוי, אולם ניסיון העבר מלמד כי סיכוייהם אפסיים: בג"ץ אינו מתערב בהחלטות הממשלה בסוגיית שחרור אסירים ביטחוניים.
אתמול, לאחר קבלת רשימת השמות של האסירים, לוחמי יחידת נחשון העבירו את המחבלים המיועדים לשחרור לכלא עופר. האסירים עברו בדיקות רפואיות והליך זיהוי מלא שיימשך גם היום. נוסף על כך, הם יוחתמו על התחייבות שלא לעסוק עוד בפעילות טרור. היום, זמן קצר לפני השחרור, יועברו המחבלים באבטחה כבדה למחסום ביטוניא וחמישה מהם יוסעו למחסום ארז לצורך העברתם לרצועת עזה.
בהכנת הידיעה השתתף איציק סבן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו