מכבי חיפה החמיצה אתמול הזדמנות גדולה להתחיל עונה כמו שסיימה את זו הקודמת. האלופה חזרה אתמול לליגה לראשונה מאז 13 ביוני, אז לקחה ממכבי ת"א את האליפות. הבעיה היא שחיפה ביזבזה אתמול יתרון של 17 נקודות בתחילת המחצית השנייה (34:51) מול סגניתה, ששוב נראתה לא טוב. אמנם ניצחון ירוק אתמול לא היה עוצמתי כמו משחק האליפות, אבל האפקט היה יכול להיות חזק מספיק.
תארו לעצמכם את מדד הלחץ בנוקיה, לו אתמול היה מצטרף הפסד נוסף לאלה של השבוע שעבר, מול הפועל חולון וקוצ'ה לבוראל. למזלה של מכבי, היא הצליחה לחזור (היא צריכה להגיד תודה לסילבאן לנדסברג, דיוויד בלו, ג'ו אינגלס ויוגב אוחיון), אבל אין לה שום סיבה להתלהב. בעיותיה לא נפתרו בקאמבק הזה, אלא רק הובלטו יותר. למרות העומק שיש לה בסגל, היא הסתפקה ברוטציה של שישה שחקנים במחצית השנייה, בין השאר כי טייריס רייס עדיין לא בעניינים.
נוסף על כך, מכבי צריכה להסביר איך שחקן שעד לפני כמה שבועות כלל לא היה בתוכניות שלה - דיוויד בלו - מציל אותה. עוד בעיה שאיתה דיוויד בלאט יצטרך להתמודד היא הבורות שמכבי חופרת לעצמה במחצית הראשונה. מול לבוראל היא ספגה 48 ואתמול מול חיפה, בנוקיה, 46, שהציבו אותה במינוס 12. גם חסרונו של דווין סמית הפצוע הורגש בצורה ברורה, שבוע שני ברציפות.
מנגד, מורן רוט (שעלה לשחק חולה) רצה להשיג איזשהי נקמה. הוא רצה להוכיח לצהובים, ובעיקר לבלאט, אך לא הצליח בסופו של דבר. על פי התמונה שראינו אתמול, ייתכן שזה עוד יקרה העונה. לחיפה אין תואם גל מקל העונה, אבל יש לה סגל עמוק יותר מבעונה שעברה, שעדיין לא מחובר מספיק. כשזה יקרה, תוכל חיפה להגיע למשחק מול מכבי ת"א ולהשיג יותר מהכמעט של אתמול.
מי שהפתיע אתמול לטובה בחיפה היה אייק אפוואיבו. הוא הפך אתמול מסימן שאלה לסימן קריאה, בערב של 18 נקודות ומדד 23. לעומתו, בריאן רנדל המוערך איכזב כשפגע רק 2 מ־10 מהשדה, ואף החטיא עם הבאזר ליי אפ פשוט שהיה יכול לקחת את המשחק לחמש דקות של הארכה.
והערה לסיום: משחק כל כך מסקרן - שיחזור גמר אליפות הליגה - נערך לעיני אולם חצי ריק. אם לא היו מורידים את הקהל מהגוש העליון לתחתון, היינו נתקלים בתמונה מביכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
