מתקשים לעמוד בהוצאות, נעזרים יותר בהורים

הסטודנטים בישראל מתקשים לעמוד בנטל ההוצאות, נעזרים יותר בהוריהם ומקבלים יותר מלגות, כך עולה מנתונים שמפרסמת התאחדות הסטודנטים הארצית.

יותר ממחצית הסטודנטים (55%) מקבלים סיוע כלכלי כלשהו מהוריהם במהלך לימודיהם. הסיוע הכלכלי השנתי הממוצע עומד על 15,280 שקלים. בהשוואה לשנה שעברה, חלה עלייה משמעותית של 925 שקלים בסיוע שהסטודנטים מקבלים מהוריהם. בדומה לשנה שעברה, 39% מהסטודנטים ציינו גם השנה כי הם מתגוררים בבית הוריהם או אצל קרובי משפחה, מה שחוסך להם, כמובן, הוצאות נוספות. רוב מוחלט של הסטודנטים (78%) עובד במהלך הלימודים, רובם (64%) במהלך כל השנה ומקצתם (14%) בחופשות בלבד. רק כחמישית מהסטודנטים (22%) אינם עובדים כלל. 

נתוני התאחדות הסטודנטים מעלים גם כי הסטודנטים בישראל מרוצים פחות מאיכות ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה. אורי רשטיק, יו"ר התאחדות הסטודנטים, אמר: "לצערנו, על אף הציפייה שלנו שהמוסדות ישפרו את ההוראה, יש דווקא ירידה באיכותה. חוסר שביעות הרצון של הסטודנטים מאיכות ההוראה הוא תמרור אזהרה למוסדות הלימוד".  

עם זאת, 71% העידו כי הם שביעי רצון מיחס המרצים, 63% מרוצים  מרמת הקורסים ואחוז זהה מרוצים מאיכות ההוראה.  

לא רק בורחים

שני הישראלים לשעבר, שזכו בפרס נובל בכימיה ואשר לא מצאו את מקומם בעולם האקדמי בישראל, העלו מחדש את סוגיית בריחת המוחות לסדר היום הציבורי. עם תחושת הפספוס שחשו רבים לנוכח הפרסומים על הענקת הפרס, מתברר שלא מעט אקדמאים עושים את דרכם ההפוכה ודווקא רואים את עתידם בישראל. 

מיכאל בן סעדון, עולה מצרפת, הקים לפני כמה שנים את עמותת "גבהים", שמלווה עולים אקדמאים באוניברסיטאות אם הם בוחרים  להמשיך ללמוד כאן וגם עוזרת לבוגרי האוניברסיטאות להשתלב בשוק הישראלי ולפתח יוזמות שונות. "אנחנו רוצים שהעולים האקדמאים יצליחו בארץ, ומבחינת המדינה אנחנו מסייעים למנוע בריחת מוחות ולהגביר את זרימתם לכאן", הוא אומר.

אחת מאלה שנעזרו בעמותה היא וויאן צ'אן, בת 33 שנולדה בהונג קונג למשפחה סינית רגילה, למדה יהדות והתחברה. כעבור כמה שנים החליטה להתגייר ועלתה ארצה לפני כשנה עם בן זוגה הגרמני. היא הגיעה לעמותת "גבהים" וכעת היא עסוקה בפיתוח אפליקציה שתסייע למכורים לאינטרנט. "אנחנו מפתחים אפליקציה שתסייע לאנשים שלא יודעים לשלוט על עצמם ומבלים שעות רבות ברשת", היא מסבירה. 

*   *   *

ראש בראש

המרצה המבוגר: בן 80 מבר־אילן - המרצה הצעיר: בן 29 מהטכניון

עם הסטודנטים מתחילים את שנת הלימודים האקדמית גם המרצים, שהגיל של רבים מהם קרוב לגילם של אלו שיעמדו מולם בכיתה. נראה שהצעיר מכולם מלמד בטכניון. ד"ר בני צ'וקורל, בסך הכל בן 29, מלמד בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. הוא נולד באיזמיר בטורקיה, שם מתגוררת כעת המשפחה שלו. כשהיה בן 17 נסע ללמוד בארה"ב עד שהחליט לעלות ארצה לפני שנה. "אהבתי ללמוד בארה"ב וגם הציעו לי להישאר, אבל גדלתי במשפחה ציונית ותמיד חלמתי לעלות לארץ. אני נהנה מהעולם האקדמי כאן", הוא אומר. 

בין המרצים באוניברסיטאות יש גם כאלו שמזמן עברו את גיל הפנסיה. אחד מהם הוא פרופ' אהרון אנקר מאוניברסיטת בר־אילן, שחגג את יום הולדתו ה־80 אך עדיין עומד מול כיתת סטודנטים ומלמד משפטים. כשהיה בן 30 עלה מארה"ב לארץ ולאחר שעבד כשנה כיועץ בכיר ליועמ"ש, הקים את הפקולטה למשפטים בבר־אילן ושימש הדיקן הראשון שלה. 

"השנה אני מתחיל ללמד קורס חדש ותמיד יש ציפיות מהסטודנטים החדשים. בסביבתי לא שואלים אותי מתי אני אפסיק ללמד ושמחים שאני עדיין עסוק", הוא אומר. 

*   *   *

קצין הנדסה ראשי לשעבר לומד להיות מורה

תא"ל (מיל') משה שלי, מי שכיהן עד לפני כשנה כקהנ"ר (קצין הנדסה ראשי), מצטרף היום למאות אלפי הסטודנטים והופך לסטודנט מן המניין במכללה האקדמית בית ברל במסגרת תוכנית "צוות - הטובים בחינוך", שמאגדת בתוכה גמלאי צה"ל ומשרד הביטחון ומכשירה אותם להיות מורים ואנשי חינוך בבתי הספר.

שלי (47), שנולד וגדל ברחובות וכיום מתגורר במושב קדרון, מילא שורה של תפקידים בכירים בחיל ההנדסה הקרבית, ובהם מפקד יחידת יהל"ם, מפקד בית הספר להנדסה קרבית וכן נספח יבשה בוושינגטון, לפני שהתמנה ב־2009 למפקד החיל.

מאז פרש מצה"ל הספיק שלי לתפקד כמנכ"ל של חברה העוסקת בבנייה ובתשתיות, ועסק ביזמות פרטית, בין השאר בביטחון ובנדל"ן. "מעניין אותי לעסוק בחינוך, לא יודע מתי אצליח לפנות את עצמי. לפחות הכוונה היא בהחלט להשתלב, גם אם באופן חלקי, במערכת החינוך", הוא אומר.

 לדבריו, "בסופו של דבר, ביטחון וחינוך הם שני האתגרים הגדולים של מדינת ישראל. לשמחתי, פעלתי בעבר ואמשיך לפעול בשני העולמות. אני מאמין שאצליח לשלב את התחום ולהתפנות בעתיד גם לזה. הצעד הראשון הוא להצטרף להכשרה להוראה במכללה האקדמית בית ברל. הניסיון והיכולת האישית עם איזושהי אמירה ערכית הביאו אותי למחשבות רבות. ניסיתי להתחיל בתוכנית כבר בשנה שעברה אבל לא היה לי פנאי, אז החלטתי השנה. כעת יש לי גם את הגמישות לשלב.

"אני מודע לקראת מה אני הולך ואני בהחלט לא פוסל לעסוק בניהול בית ספר. מה לשפר? יש הרבה מה לקדם במערכת החינוך, אתגר גדול ומקום לעשייה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו