לאחר שהשתחררה מצה"ל, אורית ברגמן חיפשה עבודה. מכיוון שפיטרו אותה מכל עבודת מלצרות אפשרית, קיבלה ברגמן החלטה לא שגרתית - להדרים לאילת ולהצטרף לצוות הצוללים של המצפה התת־ימי באילת. "למלצר לדגים", כהגדרתה.
ברגמן קיבלה את תפקיד המאכילה בצוות: היא קצצה שרימפסים עבור הדגים, למדה את העדפות האוכל של כל דג ווידאה שדיירי האקווריום שבעים ומרוצים. היא היתה האישה היחידה בצוות, ובסתר ליבה קיוותה לצאת לצלול כמו הגברים. תמנון שנלכד בקרקעית הים וחלון שנפרץ בבריכה שורצת כרישים הצריכו את עזרתה המיידית וקידמו אותה לעבר התנסות באתגר מסוכן - לכידת כרישים חדשים עבור המצפה.
כ־25 שנה חלפו מאז אותו קיץ פעלתני. במצפה כבר לא לוכדים כרישים, אבל ברגמן, כיום אחת היוצרות הבולטות בתרבות הילדים המקומית, החליטה להנציח את החיים מתחת למים דרך רומן התבגרות גרפי לנוער, "יומנה של לוכדת כרישים" (הוצאת אסיה), שמתאר קיץ דומה לזה שחוותה.
הספר, שגם אויר על ידה, מתאר את סיפורה של גל בת ה־14, שמואסת באמה החרדתית ומחליטה לברוח מהבית ולנסוע לעבוד במצפה התת־ימי, שם היא מקווה לגלות את האמת בנוגע לאביה, שעבד במצפה וניתק כל קשר עם המשפחה. היא מתאהבת, מתיידדת עם חתול ים פצוע ולומדת שמות של דגים אקזוטיים. הים משמש אמצעי תרפויטי עבור גל, שחווה תהליך התפכחות דרך הקשרים שהיא יוצרת עם הדגים.
"זה די משעשע שדווקא את הסיפור של גל הייתי צריכה להמציא והשחייה עם כרישים באמת קרתה", צוחקת ברגמן בשיחה עימה. את ההחלטה להתנסות בכתיבה לנוער, לאחר שזכתה להכרה בתור כותבת ומאיירת לפעוטות ולילדים, היא מסבירה שקיבלה "בתיאום עם ההתבגרות של הילדים שלי. נהגתי לספר להם סיפורים על המצפה ועל החוויות שלי כשהם היו קטנים יותר ואיכשהו, במקרה או שלא, הגילים שלהם - 10 ו־15 - מתאימים לספר. פשוט נמאס לי לספר להם בעל פה את מה שקרה לי, אז החלטתי לאייר ולכתוב את זה".
"לא לעצור את השטף"
ברגמן היא בת אחייניתו של נחום גוטמן, הסופר והצייר התל־אביבי המנוח, והיא אף מתכתבת בספר עם יצירתו המפורסמת של גוטמן - "לובנגולו מלך זולו". השילוב הוא בין טקסט לאיור חופשי בעט כחול רגיל, "כמו שמשתמשים במחברות בית ספר", היא אומרת, כדי לשוות לספר תחושה ומראה של יומן מסע ריאליסטי. "בתור יוצרת שגם מציירת וגם כותבת, הפורמט הזה אידיאלי עבורי. אני יכולה לספר דרך האיור איך נראה דג הפגסוס או תיאורי נוף למיניהם, שאותי מעייפים. זה מקל מאוד על הספר - להכניס אינפורמציה שהיא מגוונת אבל לא לעצור את השטף של הקריאה".
ברגמן, בת 46, מתגוררת בכרם מהר"ל שליד חיפה. היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומלמדת בה עיצוב ואיור. היא זוכת פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט ל־2009 ופרס מדליית כסף מטעם מוזיאון ישראל לאיור ילדים ל־2010.
אין ספק כי ברגמן היא אחת הפרסונות הפעילות ביותר בתחום אמנות הילדים. בפרויקטים שבהם היתה מעורבת: עיבוד ועיצוב הבמה להצגות של שניים מספרי הילדים שלה, "שבתאי מסכן" (כנרת) ו"והשיר של לולה" (מודן), שמוצגות כיום בתיאטרון קליפה; יצירת כרזה למופע "ק", שהוצג בפסטיבל ישראל ב־2009 לפי סיפור קצר של קפקא; ואיור התערוכה "צעצועים ופיסיקה" במוזיאון המדע בירושלים. לאחרונה זכתה בפרס דףדף לספרות ילדים עבור שני ספרי פעוטות חדשים שכתבה ואיירה - "יותר גדולה ממך" ו"בדיוק בזמן" (מודן) - ועבור "יומנה של לוכדת כרישים".
ברגמן לא למדה עיצוב תפאורה, אך מגדירה את עולם התיאטרון כמעבר טבעי בין מדיומים. "תמיד ביקשתי לפרוץ את הפורמט של הספר", היא טוענת, "מכיוון שאני כתבתי את שני הספרים, ידעתי מה אני רוצה להבליט בהצגה. אני מתעסקת עם ציור בתוך חלל כבר די הרבה שנים. למשל, יצרתי ספר
Pop-Up שלא יצא לאור ששמו 'הקרקס המתקפל של מקסי רומנו', והתיאטרון הוא עוד הזדמנות בשבילי לשחק בין דו־מימד לתלת־מימד".
את הספר החדש ברגמן מגדירה בין השאר כרומן הרפתקאות. באחרית הדבר היא מספרת שלצורך כתיבת הספר היא חזרה למצפה התת־ימי, ראיינה את האנשים שעובדים בצוות הצוללים ועקבה אחר סדר היום שלהם. המחקר ניכר היטב בטקסט, החל בתיאור סצנות הצלילה של גל מתחת למים, מערכת היחסים שהיא מנהלת עם צאלי, חתול הים הפצוע, וההיכרות האמינה של ברגמן עם שלל הסוגים והמינים של הדגים, שמאוירים בכישרון ובחינניות שובבה.
"יש פרקים מפתיעים של מתח ושל הרפתקאות בספר", מגלה ברגמן. לטענתה, "היום כבר לא כותבים ספרי הרפתקאות ריאליסטיים, רק זומבים ופנטזיה. כאילו שאת העולם כבר גמרו לגלות. גיליתי במצפה עולם שלם עם חוקיות משלו, זה עולם שהמון אנשים לא מכירים. אלו הרפתקאות שלא פחותות מספרי הפנטזיה, וזה נחרת אצלי".
יצרת גיבורה פמיניסטית שהלוחמנות שלה ושאיפתה לשוויון כמעט מובנות מאליהן.
"רציתי לשקף את ההתמודדות שהיתה לי כאישה בין גברים, וכעת כאמא לילדה בת 15. עניין השוויון בין המינים והתביעה להכרה שוויונית עדיין לא מובנים מאליהם בעיניי, בכלל לא. הנושא רלוונטי גם היום, לצערי".
* * *
לעאל תעבוד על תרגום לאנגלית
הסופרת איריס לעאל והמתרגם והמשורר עטר הדרי נבחרו על ידי מרכז אומי הבינלאומי לאמנות שבהדסון, ניו יורק, מתוך ארבעה סופרים ומתרגמים מכל העולם שיזכו להתארח במרכז ולעבוד בו על תרגום. לעאל והדרי יעבדו במהלך חודש נובמבר על תרגום הרומן "חובות אבודים" (כתר), ספרה של לעאל שראה אור לאחרונה. מרכז אומי מקיים בכל שנה בעשורים האחרונים פרויקטים שונים באמנות, ובמסגרת היוזמה הספרותית התארחו בו במהלך השנים סופרים דוגמת אלכסנדר המון וג'וזף אוניל. השנה הפרויקט מתקיים בתמיכתה של חברת אמזון.
בין תל אביב לברלין
"ימי ספרות גרמניה־ישראל", שמתקיימים אחת לשנתיים כיוזמה של מכון גתה וקרן היינריך בל, יתקיימו השנה בין 26 באוקטובר ל־1 בנובמבר, תחת הכותרת "לכתוב על הבית". במסגרת האירועים, שיתקיימו בקפה תיאטרון הקאמרי בתל אביב ובספרייה הלאומית בירושלים, ייערכו, בין השאר, דיונים ומפגשים על "החיים בעיר הגדולה", על תרגום, על נדודים ועל תחושת השייכות. נוסף על סופרים ומתרגמים ישראלים שישתתפו באירועים, יתארחו בהם גם סופרים ומשוררים מגרמניה, ובהם דאה לוהר, יאן וגנר, דורון רבינוביץ' ואווה מנסה.
דה לוקה מגיע לישראל
הסופר האיטלקי ארי דה לוקה יגיע בשבוע הבא לישראל. דה לוקה, שכתב בין השאר את רבי המכר "הר אדוני" ו"אתה שלי" (ראו אור בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד), יתארח ביום שני (21 באוקטובר, 19:00) בבית ביאליק בתל אביב וישוחח עם הקהל על השפה האיטלקית. עוד ישתתף באירוע הסופר מאיר שלו.
* * *
רותו מודן וירמי פינקוס משיקים פרויקט של ספרי קומיקס לילדים
"יש קהל למה שאנחנו יוצרים"
בקרוב ייצא לדרך פרויקט חדש של ספרי קומיקס לילדים, שנקרא "ספריית נח". מאחורי הפרויקט עומדים שניים מהמאיירים הבולטים בישראל - רותו מודן וירמי פינקוס.
"מדובר במערכת עצמאית שתוציא לאור ספרי קומיקס לגיל הרך ולראשית קריאה, קבוצות גיל שקשה מאוד למצוא להן ספרי קומיקס, בייחוד בארץ", סיפרה מודן בדף הפייסבוק שלה. לדבריה, "בחירת הסיפורים, העריכה והעיצוב תתקיים בשיתוף עם הוצאות שונות, בארץ ובחו"ל".
מודן סיפרה אתמול ל"ישראל היום" כי הפרויקט השאפתני נוצר ממחסור של ספרים בז'אנר הפופולרי ו"מהתעניינות גדולה של ילדים בסדרות קומיקס שמתורגמות לעברית וזוכות להצלחה". את שני הספרים שייצאו לאור בינתיים, בשיתוף ספרית פועלים, יאיירו מודן ופינקוס, וגילה קפלן תעצב.
לשאלה אם הקמת הוצאת ספרים חדשה היא לא צעד מסוכן בשוק הספרים הישראלי, עונה מודן:
"בגלל זה אני ושותפי לא קוראים לזה 'הוצאה', אלא מערכת. אנחנו מתחילים בקטן, ואין לנו שאיפה להפוך להוצאה מסודרת. אנחנו מאמינים שיש קהל למה שאנחנו יוצרים. בכל פעם נחבור להוצאה אחרת. כרגע השאיפה היא שזה לא ייגמר בשני ספרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
