1 למה יש לי מילים טובות על הפועל ירושלים? כי היא בנתה קבוצה ומאמינה בה. אולי יהיו שיניים בהמשך, אולי יתווסף עוד זר, אבל בבירה יש קבוצה מוכנה.
לעומת זאת, שאר הקבוצות שהן לא מכבי ת"א, ירושלים ואולי בני הרצליה, אינן מוכנות לעונה. בכל הקבוצות האחרות חושבים על שינויים, החלפות, תוספות ושחרורים. הוחתמו כאן זרים, בידיעה שהם יוחלפו.
אפשר לראות בבירור שההכנה של הקבוצות לקויה. בראשל"צ בנו קבוצה עם עודפים בעמדות מסוימות וחוסרים בעמדות אחרות. באשדוד כבר החליפו זר. בחולון עומדים לשחרר זר וצירפו שני רכזים (גוני יזרעאלי ויחזקאל סקוורר) שהם עוד מאותו דבר. בגלבוע/גליל הצהירו שאין להם כוכבים העונה וכעת רודפים אחרי יובל נעימי. אפילו באילת כבר יש מחשבות על שינויים. הפועל ת"א היא הקבוצה היחידה שלא תפתח את העונה עם ארבעה זרים (שניים מהזרים שלה במבחן). את מכבי חיפה (כרגע בארה"ב) אמנם לא ראינו יותר מדי, אבל גם שם מעמדם של שניים מהזרים לא יציב.
לא מעט מאמנים יוציאו אנרגיה עוד שבועות רבים בשיחות עם סוכנים ובניסיונות לאתר שחקנים חדשים במקום אלה שיוחלפו . אימון הוא מקצוע, אבל גם בניית קבוצה היא מקצוע.
2 אחת הסיבות לאי המוכנות היא חוסר ההמשכיות. בכל מסיבות העיתונאים לפני העונה שמענו מושגים יפים כמו "בנייה", "חזון" ו"המשכיות". בשביל מה לזרוק אותם לאוויר אם לא מסוגלים לעמוד בהם.
49 זרים פותחים את הליגה, רק שישה מהם ממשיכים בקבוצות שלהם מהעונה שעברה (12 אחוזים). איך רוצים ליצור כאן הזדהות אם לקהל לוקח חצי עונה רק כדי להבין מי משחק בקבוצה שלו? קבוצות מצליחות נאלצות להחליף שחקנים, כי ערכם עלה. קבוצות שנכשלו מחליפות שחקנים, כי הן לא הצליחו.
יש אמנם סיבות מובנות: מגבלות תקציב, שוק ישראלים דל, מחיר נמוך של זרים בהמשך העונה. אבל גם אלה לא מצדיקות את זה שרוב הקבוצות יופיעו לעונה בסגלים חדשים לגמרי. אין כאן מנטליות של המשכיות. לעיתים שווה להוציא יותר כסף על זר שממשיך. להחליף אותו ולהחליף את המחליף עולה כמו להשאיר זר.
מישהו יכול להסביר למה אילת צריכה להחליף 11 שחקנים? למה ג'יימס תומאס לא נשאר בחיפה, אנתוני גודס בהפועל ת"א ומיצ'ל וואט בגלבוע/גליל?
כדי להתמודד עם הקושי התקציבי צריך אולי לחתום חוזים אחרים ממה שנהוג כאן, לחלק את העוגה אחרת, לסמן שלושה־ארבעה שחקנים שחייבים להישאר ומכאן להתחיל את הבנייה, להסביר לשחקנים למה כדאי להישאר גם בשכר מופחת וגם להמר. שחקנים בשנה שנייה יכולים להשתפר משמעותית (סילבן לנדסברג למשל).
בכל מקרה עדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ. ערכו של כל שחקן שממשיך שווה זהב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
