בשנת 1933/4, כחלק מהניסיון לטהר את התרבות מכל הלך מחשבה ביקורתי, הוקיעו הנאצים את ספריה של אירמגרד קוין בטענה שמדובר ב"ספרות בזויה ומנוונת עם נטייה אנטי־גרמנית". לנאצים, כידוע, היה טעם משובח למדי בכל הקשור ליצירות שבחרו להחרים, וגם כיום, כשספרה השני של קוין, "נערת המשי המלאכותי" (הוצאת אחוזת בית), סוף סוף מתורגם לעברית, אפשר לחוש בלא צל של ספק באותה רוח עצמאית, באותה מחשבה חדה וביקורתית שהבעיתה את הגרמנים.
יותר מכל "נערת המשי המלאכותי" הוא ספר מתעתע: אפשר לקרוא אותו, או לפחות את תחילתו, כסיפור קליל ומשעשע על אודות דוריס, צעירה שקופאת מקור בשוכבה במיטה ללא מעיל, "אבל בכתונת לילה זה יותר יפה". פיקחית אך גם נאיבית, חסרת עכבות אך רעבה למגע ולרגש, מעין חתולת רחוב, דוריס נפלטת מהבית, נמלטת מהפרובינציה למטרופולין כשברשותה רק מעיל פרווה יוקרתי שגנבה, ונחושה לנצל את יתרונותיה ולהגשים מה שהיום כבר התרגלנו לכנות החלום האמריקני - להיות כוכבת.
אולם למרות המימד המבדר להפליא ולמרות מלאכת המחשבת הכרוכה בעיצוב הדמות הראשית - שילוב כובש של עודף מודעות וחוסר מודעות גם יחד - הרי עם התמשכות הקריאה מתגלים ברומן רבדים אחרים, והללו לא משעשעים כלל וכלל, נהפוך הוא; המימד המבדר ברומן מתחדד ומועצם בשל העובדה שצידו הפנימי קודר, אפל למדי אפילו.
השנה היא 1931, רפובליקת ויימר גוססת לאיטה, אך הדמויות ברומן אינן קשובות להלמות המלחמה המתקרבות מן הטעם הפשוט שהן עסוקות במאבקי הישרדות. למרות החלומות הגדולים וההצהרות הבומבסטיות שמלוות את מגוון הטיפוסים שינסו להרשים את דוריס או שדוריס תנסה להרשימם, בסופו של דבר מדובר בפסאדה לא מתוחכמת; הלך הרוח השליט הוא ניסיון להחזיק את הראש מעל המים ולגרד פירורים של הנאה כל אימת שאפשר. לתוך הוואקום נשאבים גילויים גזעניים ואנטישמיים, ניצול ואלימות נגד נשים, ערמומיות, עליבות וקהות חושים כללית, שהקורא העכשווי יודע את אחריתה.
אך דבר לא חומק מעינה החדה של דוריס, המתארת את קורותיה ואת המתחולל לנגד עיניה בגוף ראשון וחופשי, ואגב כך הופכת את הקריאה לאקט ויזואלי לא פחות מוורבאלי. אחד מהקטעים הסוחפים ברומן הוא סיקוונס שבו סובבת דוריס עם ברנר, שכנה העיוור, ברחבי ברלין - דמות בפני עצמה בספר זה - במטרה לאפשר לו לחוש דרכה את העיר: הזוהר,
הקצביות, ההמולה והצחוק נבלעים חליפות בעוני, בניוול, בחולי, בדרי הרחוב, באלגנטיות המזויפת, ציפוי דק וממורט למצב העניינים האמיתי.
אותו משחק דואלי בין המסיכה למה שמתחת לה הוא לב ליבו של הספר, דרך תהפוכותיה התכופות של דוריס בעיר הגדולה - רגע על גג העולם (אך בזכות מאהב עשיר ודוחה) ורגע לאחר מכן ברחוב (ודווקא בו תחוש מגע של חום וחסד) מתגלעות שנות ה־20 העליזות באירופה על כל מה שאינו עליז בהן.
הצו החברתי לעטות מסיכה של מצליחנות מאומצת בעת משבר שהולך ומתגבר הופך את הרומן כולו למעין נשף מסיכות, החושף מדי פעם מצג נוצץ ומדי פעם פנים כעורות. כותרת הספר אינה מקרית: לאורך הרומן כולו מתוארים גברים ונשים דרך הבדים שהם לובשים - פרוות סמור ואריגי משי וקרפ ז'ורז'ט יוקרתיים לצד מעילי טוויד דהויים או שמלות שנתפרו מווילון - כולם אופנים שונים לתאר את מידת הצלחתן של דמויות להעלים עין או להתעלם מן המצוקה המתגברת ולשדרג את מעמדן על ידי רושם חיצוני, שהוא פני הכל בימים שכאלו.
אותו עיסוק אינטנסיבי בתרבות הצריכה ובמותגים ואותה התעסקות במיתוג ובדימוי על פני המהות הפנימית והעמוקה הופכים את הנושאים ואת המראות ב"נערת המשי המלאכותי" לרלוונטיים מאין כמותם. למעשה, מזמן לא הופיע כאן רומן תקופתי ומדויק לזמנו, שהוא בו בזמן עכשווי כל כך.
חלק ניכר מהרלוונטיות יש לזקוף לזכות התרגום; המתרגם חנן אלשטיין, בהכרעה אמיצה למדי, בחר לעשות שימוש בשפה עדכנית, מדוברת, השאובה משלל משלבים, עגות, ביטויים עכשוויים, ובנוסף השתמש באופן מופרז בווי"ו החיבור ובשיבושים לשוניים תכופים המתערבבים זה בזה, ואגב כך מפיחים בדוריס ובברלין שלה רוח נעורים שקשה לעמוד בפניה, של "ואני כ־ל־כ־ך־כ־ל־כך יפה. ואני חייבת כמעט לבכות, כי עכשיו אני לא יודעת לאיפה ללכת עם כל היופי שלי", עד שאי אפשר שלא ליפול שבי בקסמה ולבכות את הנעורים שאבדו, גם אם הם עוד עומדים במלוא פריחתם. לכך מצורפות הערות שוליים מאירות עיניים, הפותחות צוהר לתקופה ולמוסדות ולאירועים התרבותיים המכוננים אותה.
נראה שהרומן מגיע אלינו בזמן: בתקופה שבה מתורגמים ספרים של סופרות נועזות מתחילת המאה הקודמת, כגון "שרי" מאת קולט (הוצאת פן), העוסקות בפמיניזם ובשחרור האישה במעשה, לפני התיאוריה, "נערת המשי המלאכותי", המציג גיבורה עצמאית ומשוחררת ממוסכמות, המבחינה בחושיה החדים בצביעות הממסדית והחברתית בכל הקשור למלחמת המינים, נוחת עלינו כפרי בשל, שאפשר רק לתאר את המטעמים שעתידים לעשות ממנו בקריאות מגדריות שונות.
לא זו אף זו - "נערת המשי המלאכותי" מצטרף למגמה המבורכת של תרגום סופרים דוברי גרמנית מן השליש הראשון של המאה ה־20, אשר כל אחד מהם, מארתור שניצלר ועד יוזף רות - בן זוגה של קוין, שספרו "יהודים נודדים" תורגם אף הוא בשנה שעברה (סמטאות) - מתאר בדרכו את השנים שקדמו למלחמה, על הניוון, המצוקה, הסבל וההתעלות שאפיינו אותן, ואגב כך מוסיפים עוד פיסה לתצרף שמשום מה רלוונטי לימינו. ספרה של קוין הוא תוספת מבורכת וכובשת לתצרף זה, כמסמך אנושי מתעתע.
נערת המשי המלאכותי / אירמגרד קוין
מגרמנית: חנן אלשטיין; אחוזת בית, 218 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו