השעות האחרונות

יום שני, 13:00, קומה שמינית, בית החולים הדסה עין כרם. אל החדר הקטן שבמחלקה לטיפול נמרץ נדחקו כמעט 40 אנשים. ליד מיטתו של הרב עובדיה יוסף מצד ימין עמדו אריה דרעי, משה יוסף והגבאי הנאמן צבי חקק ובקצה גם אלי ישי. בצד השני עמדו שלושת בניו, אברהם, יצחק ודוד, וגם רופאו של הרב. למרגלות מיטתו של הרב ניצבו בנותיו ומסביבן הנכדים, הנכדות והחתנים. 

ברקע נשמעים קולות של מאות החסידים שזועקים במסדרון פרקי תהילים וקריאות "שמע ישראל", ובתוך החדר האנשים מתנועעים במהירות בתפילה ומצטרפים לצעקות "אבא! סבא! שמע ישראל!", וקולות הבכי מתגברים. כל זה קורה עד השעה 13:27, אז מתחילה התצוגה שבמוניטור לזוז בעצבנות, ובחדר משתררת דממה. "זהו, עוד שלוש דקות", אומר הרופא באנגלית לדרעי. הבכי וההתייפחות מתגברים. בני המשפחה קוראים קריאת שמע ואמירת וידוי. המוניטור מציג קו ישר.

דרעי עוצם את עיניו של הרב באצבעותיו, מכסה את ראשו בסדין ובני המשפחה מתחילים לצאת מהחדר כשהם נוגעים ברב ומנשקים אותו. "זה בדיוק הקו שמפריד בין ההיסטוריה לבין המציאות החדשה, בין שתי תקופות, בין אגדה חיה שלעולם לא תחזור - עד הקו ואחרי הקו", סיפר לאחר מכן אחד הנוכחים בחדר.

*   *   *

הרב עובדיה יוסף ז"ל ייזכר בין השאר כלוחם, כמי שלחם את מלחמתם של המזרחים, נלחם בפסיקות ההלכה המחמירות של הרבנים האשכנזים  וגם בבג"ץ, ובחודשים האחרונים נלחם בעיקר בבריאותו שהלכה והידרדרה עד לפטירתו בגיל 93. השבוע, במהלך השבעה, סיפרו קרוביו, אלה ששהו במחיצתו בימיו האחרונים, שהרב ידע שסופו מתקרב ואף התכונן לכך. 

כלתו של הרב, יהודית יוסף, שנחשבת לאישה החזקה בש"ס, ומי שהתגוררה אצלו כ־21 שנים מתוך 25 שנות נישואיה, סיפרה השבוע לסובבים אותה, במהלך השבעה, בקול צרוד מבכי, על ההתרחשויות עד לדקה האחרונה. "בשבת לפני שבועיים, בעיצומו של חג סוכות, הוא (הרב) סבל נורא, התעורר כל שבע דקות על השעון צועק מכאבים, לא היו לו כוחות לקום מהמיטה. כשיצאנו לאשפז אותו, אחרי שבת שלמה שבה סבל, הוא כבר נפרד מאיתנו", היא משחזרת.

"הוא קרא לי ואמר לי תודה. בכיתי ואמרתי שהכבוד כולו שלי, ואז הוא קרא לבן שלי ואמר גם לו תודה. הוא הבין שהוא לא חוזר יותר הביתה, הוא ידע את זה, הוא לא רצה ללכת, הוא אמר 'אני יודע שאם אני הולך אני לא חוזר, מה כבר הרופאים יעשו לי". בעלי משה הסביר לו שיש לו בעיה חמורה בכליות, אבל הוא התייחס לזה בתנועת ביטול".

לדבריה, אחת העדויות לכך שהרב ידע שזו תחנתו האחרונה היא העובדה שהוא ביקש להעביר מסר באמצעותה לרב שלמה עמאר, לשעבר הרב הראשי הספרדי לישראל, שעימו היה מסוכסך בחודשים האחרונים, ולדברי בני המשפחה הסכסוך הכאיב לו.

אף שכבר נערכה סולחה קרה בין השניים בערב יום כיפור, לרב עובדיה היה חשוב לומר לרב עמאר שהוא סולח לו באמת. "זה היה אחד הסימנים שהוא נפרד באמת, אדם שהולך לעולמו צריך למחול לכולם, אוי ואבוי אילו היה עולה בלי למחול לו, לא יודעת איך הרב עמאר היה חי", היא טוענת.

עוד סיפרה יוסף כי באותה שיחה גם נאמר לרב עמאר שהרב עובדיה מבקש שישלים עם בנו, הרב יצחק יוסף, "הוא לא רצה סכסוך, הוא רצה שהרב עמאר ימשיך בחייו וייצא לרב יצחק מהווריד. שפשוט יחיו בשלום".

כמו כן, הרב ביקש לומר לו שבאחת הפעמים האחרונות שהרב עמאר התפלל איתו, הוא לא שם לב שלא העלו אותו לתורה. בני המשפחה כועסים מאוד על אנשיו של הרב עמאר שפירסמו את השיחה לאמצעי התקשורת ופירשו את הנימה הסלחנית כסימן להכתרתו של הרב עמאר ליורש. "זה עיוות ושקר מוחלט", אומרת יוסף. "הוא רק רצה ללכת בשלום".

יוסף סיפרה לנוכחים במהלך השבעה כי עד הרגע האחרון הרב עוד היה צלול. "ביום ראשון הוא חתם בעצמו על הדיאליזה, וביום שני בעלי אמר לו 'אבא, אני רוצה לבקש ממך סליחה, אולי לא התנהגתי יפה, אולי הייתי חסר סבלנות, אולי לא טיפלתי בך נכון', ואילו אבא שלו אמר לו 'אתה צריך לבקש ממני סליחה? אני צריך לבקש ממך ומרעייתך סליחה על איך הטרחתי אתכם כל השנים, אני מעריך את מה שעשית בשבילי', והשניים התחילו לבכות. לרב עוד היה כוח, הוא משך את בעלי אליו ולא הפסיק לנשק לו את הראש. רבע שעה אחר כך קרסה לו הריאה והתחילו להנשים אותו".

בימים שלאחר האירוע הזה דווח דווקא על שיפור במצבו של הרב, אף על פי שעדיין היה נתון בסכנת חיים. בשלב מסוים אף נמסר דיווח אופטימי על כך שהרב התעורר, אלא שבחדר של הרב זה היה נראה אחרת לגמרי.

"מייד כשהוא התעורר, הרב חש כאבים עזים", המשיכה לספר יוסף. "בעלי התקשר ואמר שקרה אסון, שאבא התעורר עם כאבים נוראים. הרב לא יכול היה לדבר בגלל מכונת ההנשמה, אבל הוא כן שמע אותו צועק בקול צרוד 'כואב לי, כואב לי'. לבית החולים לא היה מה לעשות.

"במוצאי השבת האחרונה באתי לבית החולים, ראיתי את הרב עם עיניים פקוחות לרווחה אבל עם מבט מתחנן, הוא אמר לי בלחש 'כואב לי, תרחמו עלי'. הוא ראה שאני בוכה וניסה להגיד לי משהו אבל לא היה לו קול, זה הרג אותי, אמרתי שאני מצטערת שמענים אותו ושאי אפשר להשאיר אותו ככה".  

יהודית יוסף ובעלה הרב משה יוסף, שעומד בראש מערך הכשרות בד"ץ "בית יוסף", נחשבים כאמור לאנשים הקרובים ביותר לרב ב־20 השנים האחרונות, הם טיפלו בו ומילאו את כל צרכיו, היו מעורבים בהחלטות הרות גורל ולא פעם עמדו במרכז הסערות שתקפו את המפלגה.  

"שפתו היתה שפת העם"

"ידענו שהיום הזה יגיע", סיפרה יוסף למנחמים. "כבר עכשיו הגעגועים קשים בצורה שאי אפשר לתאר, אמן שבעלי יאריך ימים, אבל זה כמו שמאבדים בעל. לפני 25 שנה התחתנתי, בעלי אמר אז שהחלום שלו הוא שאשתו תעשה טוב לאבא שלו, שתבשל לו, שתהיה לצידו, שתעזור לו. אני באה ממשפחת אבוחצירא, משפחה של רבנים, אני יודעת מה זה 'לשמש בקודש'". 

יוסף ממשיכה ומשתפת בפרטים האישיים מחיי המשפחה. "20 שנה הוא לא ביקש ממני כלום, לא היה מוכן להטריח אותי, הייתי שואלת אם הרב צריך משהו והוא היה אומר 'תקראי לרב משה'. הוא מאוד כיבד אותי ובחיים לא ביקש מאיתנו כלום. הוא רק היה מסתכל על השעון ואני ידעתי מה הוא רוצה, הוא בעיקר דאג לי ולילדים. לידה אחרי לידה, הוא כל כך דאג לי שאוכל ואשתה.

"כשחילקו תעודות, הילדים היו רצים קודם כל אליו, ואחר כך לאבא ואמא. הוא חתם להם ונתן להם סטירות חיבה ותמיד רצה שהכל יהיה מאה, לא הספיק לו תשעים".

כפי שסופר השבוע, הקדיש הרב עובדיה את חייו ללימוד התורה. כמי שראתה את הרב בסביבה הביתית שלו, יוסף יודעת לספר על סדר יומו של המנהיג הנערץ. "סדר היום שלנו נגזר מסדר היום של הרב. הוא היה קם בחמש וחצי בבוקר, יושב ולומד בספרייה שהיתה לו בחדר. לאחר כך הוא היה יורד לתפילה, ולאחריה אוכל, ממשיך ללמוד וללמוד עד שתיים בצהריים - שעת תפילת מנחה, מנוחה קצרה ולמידה עד הלילה.

"כשאנשים באו אליו, הוא לא היה שם לב. פעם אחת הגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והרב לא הבחין בו, אנחנו התחלנו לעשות רעשים, הזזנו שולחנות וכיסאות כדי שהרב ישים לב, פחדנו להבהיל אותו. כדי להוציא אותו מהספרים היה צריך לצעוק לו, פעם אחת הוא מאוד נבהל ואנחנו חששנו מזה. זאת היתה השיטה שישים לב. אפילו ראש הממשלה ביקש מאיתנו לא להפריע לו". יוסף מספרת על איש עממי שהיה קל להתחבר אליו. "הוא היה מכבד כל אדם שהגיע אליו, לא משנה מהי רמתו ומהו תפקידו. אם מישהי היתה בוכה, הוא לא היה מצליח להישאר אדיש. אפילו השפה שלו, שכידוע לפעמים עיצבנה אנשים, היתה בסך הכל שפת העם".

אלא שחייה של יהודית בתוך הבית החשוב ביותר במגזר החרדי לא היו רק סביב הסידורים הדומסטיים. במשך השנים התגברו הדיבורים על גודל כוחם של יוסף ושל בעלה ועל השפעתם על הרב. לא פעם מצאה עצמה במרכז סערה ציבורית.

כך, לדוגמה, לאחר כתב האישום נגד אריה דרעי, שבעקבותיו הוחלט כי מחליפו יהיה אלי ישי, עמדה יוסף במרכז המחאה מצד קבוצה שכונתה "התנזים", שראשיה טענו כי היא זו שגרמה להדחתו של דרעי. "במשך חמש שנים חטפנו מטחים של פשקווילים מחוץ לבית. הבנות שלי הלכו ללימודים וקראו פשקווילים נגד אמא שלהן שכללו את המילים הכי קשות שיש", אומרת יוסף בכאב לאבלים שמסביבה. "קראו לי 'אשת ברזל', למרות שאני אומרת שגם ברזל מחליד. יש לי נזק מהתקופה הזאת. אני מעדיפה שלא ידברו עלי, אבל הנזק שלי היה נפשי, לא יצאתי מהבית, לא הייתי שמחה, אני זוכרת שבהשבעת ממשלתו של אהוד ברק הייתי בדרך לרופאה, חודש לפני לידה, והרופאה אמרה לי 'סחתיין, סיימת להרכיב ממשלה ובאת ללדת', כמעט יילדו אותי באותו הרגע. זה מאוד פגע בי, לא רציתי את כל זה. מאוד חשוב לי המשפט 'כל כבודה בת מלך פנימה'".

יוסף סיפרה שגם את המתקפות החליטו היא ובעלה לחטוף למען הרב עובדיה. "אנחנו היינו השכפ"ץ של הרב, לטוב ולרע. כל מי שרצה לפגוע ברב עשה את זה דרכנו. אנשים חרדים לא יפגעו בכבוד התורה, אז אנחנו היינו המטרה. אנשים ידעו שמשה ויהודית הם ציפור הנפש של הרב, אז ככה פוגעים בו?"

*   *   *

בסופו של יום, החסר הגדול שהשאיר הרב עובדיה יתבטא אפילו בדברים הקטנים. "25 שנה אנחנו נשואים, בעלי בן 47 ורק אחרי השבעה הוא יעשה קידוש בפעם הראשונה בחייו בבית. כל הזמן היו עוד אנשים בבית והוא היה סביב אבא שלו, אז הייתי כותבת פתקים על מה אני צריכה לדבר איתו. אף פעם לא ישבנו לאכול ארוחת צהריים או ערב לבד. דבר אחד אני יודעת - אני הולכת להתחתן עם בעלי מחדש, להתחיל חיים מחדש, לקבל את הפרטיות שלי, את האנונימיות שלי, אולי אפילו התמימות שלי תחזור למרות כל מה שראיתי".

למרות הקרבת חייה האישיים, יהודית לא מצטערת. "זה לא היה קל, אבל היתה לי הזכות לעזור לו. הפוליטיקה לא עניינה אותי, ולא ניצלתי מעולם את המעמד שלי ואת הקירבה שלי בשביל לקדם את האינטרסים שלי. איבדנו את גדול הדור, את מלך העולם". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו