אולי זאת רוח הפיוס והשאנטי שמפיץ הנשיא האיראני רוחאני, אולי אלה רוח הסתיו, העלים הנושרים והערב שיורד מוקדם, אבל בזמן האחרון יותר ויותר אנשים מתחברים לטבע ולמה שיש לו להציע. בעיקר בתחום התזונה. אין אירוע חברתי שבו לא מדברים איתי על עוגיות כוסמין, סלט עולש ומחית עדשים, אבל את הבכורה, ללא ספק, לוקחים המיצים, ובהפרש גדול. בחוג החברים המצומצם שלי, כששואלים היום 'מה תשתה?' כבר לא מתכוונים לקפה או לתה, אלא לאוכל סחוט, בדרך כלל בצבע ירוק.
בהתחלה התייחסתי לכל עניין המיץ בביטול. מבחינתי, כל עוד אני מקיים מצוות הדלקת מנגל מדי פעם, מבקר בסביח בימי חול ומנגב חומוס בשבת, העולם יכול לשתות מיצים עד מחר. אבל אז הגיע השלב המר שבו לא יכולתי עוד להתעלם מהמציאות. מצאתי את עצמי מנודה משיחות הסלון ונשלח לגלות במטבח, ושם, בעוד כולם בסלון משבחים את עשב החיטה ומהללים את הג'ינג'ר, זימזמזתי בתוגה את "כולם מדברים על מיצים - אף אחד לא מדבר על כבש".
כשניסיתי לספר לחבר'ה על שיפודייה חדשה נעניתי בנחירות בוז. כשסיפרתי בגאווה שאני שותה מיץ תפוגזר (תפוח וגזר) אמרה לי מישהי שזה הכי 2012, שהוכח שכל המיצים האלה משמינים, ושמה שהולך היום זה סיפור אחר לגמרי. השיא היה כשבאחד מסופי השבוע הודיעה לי הגברת הראשונה שהיא יורדת לנגב לסדנת מיצים בשילוב מדיטציה ויוגה. באותו הרגע הבנתי שהעניין אבוד. המגפה התפשטה וחדרה אל ביתי פנימה.
במאמר מוסגר אציין שאשתי אוהבת לאמץ אופנות חדשות ולנסות דברים מעניינים במטרה להשכיח את חייה הלא פשוטים איתי. היא כבר התנסתה בדיאטת מלונים (בעונה), פילאטיס, פרחי באך, קברי צדיקים, אכול לפי סוג הדם שלך, הפרדת פחמימות, ועוד ועוד, ולמרות זאת שום דבר לא הכין אותי לבאות.
האישה חזרה מסדנת המיצים סחוטה, ומייד הודיעה שהיא מנקה את הבית מרעלים וממזון מעובד. התירוץ הרשמי היה ש"כל האוכל שאנחנו מכניסים לגוף הוא אסון קולינרי", ובנימה פילוסופית יותר, "כל מה שאתה מכניס לגוף זה בעצם אתה. אנחנו למעשה מזון מהלך. הגוף שלנו יודע מה לאכול, אבל המוח מפריע לו". בנושא הזה היא באמת לא חידשה לי דבר. כבר שנים שהגוף שלי רוצה דברים והמוח שלה מתנגד להם.
כך או כך, היא הודיעה לי שמעכשיו אנחנו עוברים למיצי ירקות ולשייקים של פירות. בבוקר למחרת, בעודי שרוי במקלחת, שמעתי סאונד לא מוכר של מכשיר חשמלי שפועל בקדחתנות. הייתי בטוח שהשכנים מנסרים עצים לקראת החורף הקרוב, ולכן המשכתי בענייניי. רחוץ ורעב נכנסתי למטבח, כשבראשי ויז'ואל ברור של בוקר ישראלי טיפוסי: חביתה משתי ביצים, טוסט, פרוסות עגבנייה, גבינת קוטג' וכוס קפה. אלא שאשתי קידמה את פניי בכוס של נוזל ירוק ומעורפל. המכשיר החשמלי הלא מזוהה התגלה כמכונת מיץ, והמטבח נראה כמו הבית של אליעזר והגזר. השיש היה עמוס בשאריות של עלים ירוקים וגבעולים, והרצפה כמו שדה אחרי הקציר.
"הכנתי לך שייק של חסה, נענע, ירקות שורש, סלרי, פטרוזיליה ועלי מנגולד", הכריזה אשתי בקול צוהל. בדקתי מסביב כדי לוודא שעפר שכטר לא מתחבא בארון חשמל ועושה לי אמבוש. כיוון שאני אדם עם ראש פתוח, טעמתי את הנוזל הירוק, לא לפני שהסברתי לאשתי ולבנות, שצפו בי לוגם את הזוועה הזאת, שלאדם הסביר קשה ללכת למשרד בלי קפה. לפעמים זו הסיבה שאנשים חותכים בפקקים ואחר כך מכים את חבריהם לעבודה. אשתי ציינה שאם אשתה מיץ נבט־חיטה־ג'ינג'ר־סלק שלוש פעמים ביום, זה יוריד לי את לחץ הדם ואת הכולסטרול. מילמלתי שאני מעדיף שקודם יירד שער הדולר ותואט עליית מחירי הדירות אבל היא לא שמעה, כי בדיוק אז היא הפעילה שוב את המכונה לעוד סיבוב של מיץ.
מאז אותו בוקר חיינו השתנו. הבית התמלא בירקות. כל ארון שלא פתחתי הפיל עלי קולרבי וחסות, במגירות נבטו להם הנבטוטים, שקיות של אספסת, חוביזה וקליפת חזרן תפסו את מקומם של השניצלים והצ'יפס.
החשבון אצל הירקן תפח לממדים של חוב לאומי, ובאופן דרמטי נסעתי אליו כדי לנהל משא ומתן. ביקשתי ממנו שיעשה מחיר. "זה ירקות למיץ", אמרתי לו, "אתה לא חייב לתת לי את הכי טריים. תביא מאחורה את המצ'וקמקים". אבל הוא לא התרגש. "תעמוד בתור, באבי", הוא צחק עלי, "כולם היום חזק במיצים. תתקדם".
בינתיים, בעיות השתייה שלי החריפו. ביום הרביעי רקחתי מיץ ממלפפונים, פטרוזיליה ותרד. חבר שהתקשר ושמע אותי מחרחר דרך הטלפון הציע לי להוסיף כף טחינה גולמית, לשיפור הטעם. בואו נגיד שאנחנו לא חברים יותר.
צחוק צחוק, אחרי כמה ימים באמת התחלתי להרגיש טוב יותר. אשתי הודיעה לי שמכיוון ששנינו בעניין, כדאי שנקנה מסחטת מיצים מקצועית של 1,000 ואט ומסננת מיקרונית, שתאפשר לנו לייצר מיץ צלול מירקות ופירות. המוכר הציע שאוסיף עוד 1,000 שקל ואקח את הרולס רויס של מכונות המיץ, מפלצת של 1,500 ואט שמוציאה מיץ גם מגלעינים של אבוקדו ומגוגואים. מתברר שקבלני עפר משתמשים בה לריסוק סלעים והפיכתם לחצץ, והיא גם הולכת חזק אצל נגרים. הרגע שבו הכנסתי אותה הביתה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. שמחתי כל כך, שמייד פינקתי אותי ואת אשתי בכוס של נענע, קישואים וחמציצים. זה היה כל כך מגעיל. פשוט תענוג!
בסוף השבוע האחרון ישבנו בבית קפה עם חברים. סיפרתי בהתרגשות על הכיוון החדש שלנו בבית ועל כמה נכנסתי עמוק לעניין המיצים. קיבלתי מכולם מבט של "איפה אתה חי, חבוב?" מתברר שעד שזזתי, טרנד המיצים הפך לנחלת העבר והוא בבחינת פאסה. אחד החברים, הרזה מבין כולם, אמר שיש דיבור חזק על סדנת חוקנים בגליל. הזמנתי אספרסו ועוגה והדלקתי סיגריה. עד כאן.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו