7 בפברואר, 2013. מכבי חיפה מתכוננת לקראת גמר גביע המדינה מול מכבי ת"א, אבל בראש של בראד גרינברג רצות מחשבות אחרות. בבוקר המשחק מגיעות החדשות המעציבות מפילדלפיה: האווי לאסוף, מי שחיבר את מאמן הירוקים לכדורסל הישראלי, נפטר בגיל 57 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
"במשך שנים דיברתי איתו על האפשרות שאבוא לאמן כאן", מספר גרינברג על מי שהיה שותפו לחדר במכללת אמריקן לפני 39 שנה ולאחר מכן העביר 15 עונות בישראל כמתאזרח, "בדרך לתחילת האימונים בחיפה עברתי בפילדלפיה. הטיסה שלי נדחתה ביום וניצלתי את זה כדי להיפגש עם האווי. שם הוא סיפר לי לראשונה שהוא חולה".
"הוא דיבר על הטיפולים ועל זה ששום דבר לא עוזר", ממשיך גרינברג, "באותה תקופה הוא מצא את האישה שאיתה הוא רצה לחיות בשארית חייו, לאחר שהיה גרוש עשר שנים. הבעיה היא שלא ממש היתה לו שארית חיים".
בגמר הגביע באותו ערב גרינברג וחיפה הפסידו למכבי ת"א 76:68 - הפסד אחד מתוך חמישה שנרשמו מול הצהובים בעונה שעברה. ארבעה חודשים לאחר מכן הנתון הזה הושלך לפח הזבל של ההיסטוריה בניצחון בגמר הליגה ובאליפות היסטורית: "היתה לי תחושת ריקנות שלא יכולתי לשתף את האווי ברגעים המרגשים האלה. אני מתגעגע אליו".
"חשבתי שאחזור לחיפה"
על פי ההיגיון הסביר, גרינברג (59), מאמן הפועל ירושלים החל מהקיץ האחרון, היה אמור להמשיך לעבוד היום ברוממה. אבל לכדורסל הישראלי חוקים משלו. גרינברג הוא המאמן החמישי ברציפות שזוכה באליפות מחוץ למכבי ת"א, ולא ממשיך בקבוצה (אחרי שמעון שלח ב־1969, פיני גרשון ב־1993, מיקי דורסמן ב־2008 ועודד קטש ב־2010).
הגירסה הבלתי רשמית מדברת על מחלוקת עם הבעלים ג'ף רוזן בנושא חלוקת הסמכויות. "כשהעונה נגמרה חשבתי שאחזור לחיפה", מדבר המאמן לראשונה על הנושא, "כשהסוכן התחיל לדבר עם ג'ף רוזן, המו"מ לא התקדם לשום מקום".
זה נראה מוזר שמאמן לוקח אליפות ולא נשאר.
"זו שאלה שצריך להפנות לג'ף רוזן, לא אלי. לחיפה היתה אופציה בחוזה להמשיך איתי והיא לא עשתה את זה".
הופתעת מהמהלך?
"זה היה חריג. אחרי הישג כזה ציפיתי שהדבר הראשון שיקרה הוא שהם ידאגו להמשכיות עם המאמן. מצד אחר, זה מקצוע מצחיק ולא הגיוני. ג'ורג' קארל נבחר למאמן העונה בדנבר אבל הוא לא המשיך שם".
נפגעת מזה?
"היו לי רגשות מעורבים. אהבתי את חיפה, אבל ברגע שזה נגמר והיתה לי אפשרות להגיע לירושלים זה ריגש אותי מאוד".
"לא רודפים אחרי מכבי"
בשבוע שעבר השתתף גרינברג במסיבת העיתונאים מלאת האופטימיות של הפועל ירושלים לפתיחת העונה. כל כך הרבה שנים נפתחו ככה בבירה ונגמרו במפחי נפש. ספק אם המאמן שלא גדל כאן הבין הקיץ לעומק לאיזו משרה מלחיצה הוא נכנס. "שמעתי את הסיפורים, אבל זה היה פעם", הוא משיב, "היתרון שלי הוא שאין לי זיכרונות מהעבר כי לא הייתי בקבוצה. גם רוב מוחלט של השחקנים לא היה בקבוצה".
לא מעט שחקנים קרסו בעבר בירושלים.
"אמרתי לשחקנים: 'יש לכם את הגב שלי'. לא משנה מה התקשורת או האוהדים אומרים, אם הם ייתנו הכל, אני אגן עליהם בכל כוחי. אם יש למישהו בעיה עם התוצאות - שיצביעו עלי, שיאשימו אותי. הלחץ שאני שם על עצמי גדול יותר מכל לחץ שיגיע מבחוץ".
יש "לחץ" ויש את ה"לחץ של ירושלים". אלה שני דברים שונים.
"אולי העובדה שאני לא קורא עיתונים בעברית ולא מבין מה אומרים ברדיו היא היתרון שלי. כשזכינו באליפות בחיפה ידעתי שעשינו משהו מיוחד והיסטורי, אבל לא יכולתי להרגיש מה שעידו (קוז'יקרו) וגל (מקל) הרגישו כי הם מודעים לכל ההיסטוריה של הכדורסל כאן. בשבילי הגמר היה משחק חשוב על האליפות נגד קבוצה גדולה, ולא יותר מזה. אני לא עליתי לגמר עם המשקל של ההיסטוריה וזה מה שיקרה בירושלים. כשהפסדנו כמה משחקים ברצף בחיפה, כולם איבדו את הראש חוץ מהקבוצה וממני. אני ידעתי שעליות ומורדות הם חלק מהעונה. ג'ים ליינהאם, שהוא המנטור שלי בכל מה שקשור לאימון, אמר לי פעם: 'אתה אף לא טוב כמו שאנשים אומרים ואף פעם לא רע כמו שאנשים אומרים'".
אחת הבעיות לאורך השנים היתה הרדיפה אחרי מכבי ת"א.
"אני לא רודף אחרי אף אחד. אני רודף אחרי הגעה למיצוי הפוטנציאל. המטרה של הבעלים החדשים ושלי היא לבנות משהו יציב. לא לנסות להצליח מהר מדי ולהתרסק, לבנות את העסק בחוכמה. יש כאן חזון לבנות קבוצה לרמות הגבוהות, אבל צעד אחרי צעד. אולי זה קל יותר לומר את זה מאשר לעשות, אבל זה מה שננסה שיהיה".
ישנה את הלפרין?
למרות עבר של יותר מ־30 שנה בכדורסל האמריקני, גרינברג התקבל כאן בספקנות, כדרכם של מאמנים זרים. ההרחקה לחמש שנים מה־NCAA, לאחר שגייס שחקן שלא כחוק, לא הוסיפה לכך. ולמרות הכל, בסוף העונה שעברה כבר הירשה לעצמו להתבדח עם משל "המטרייה". "חבר אמר לי בתחילת העונה: 'אל תיקח איתך מטרייה כי אולי לא תהיה כאן בחורף'. אני לא חושב שאתה צריך לשנות משהו בגלל שאתה מאמן זר, כדורסל הוא כדורסל. ידעתי שיהיו סקפטיים לגביי. אני התרכזתי בלעשות את העבודה".
איך אתה מגיב לטענות שקיבלת סגל מוכן?
"זה רחוק מלהיות נכון. כשהגעתי דונטה סמית ופול סטול לא היה חתומים, פט קלאתיס וג'יימס תומאס צורפו אחרי שחתמתי. למעשה רק קוז'יקרו, אנטון שוטבין וליאור שגב היו בקבוצה".
אתה נשמע אופטימי מאוד גם לגבי הסגל שנבנה הקיץ בירושלים. אמרת שלא הרגשת בשום מקום כל כך טוב מבחינת האווירה כמו שאתה מרגיש עכשיו. על מה זה מתבסס?
"כל השחקנים נוחים לאימון ולא אגואיסטים. לכל אחד יש מה להוכיח ולאן לטפס, אבל מצד שני הם מבינים שאפשר לעשות את זה דרך הקבוצה".
יותם הלפרין סובל מנסיגה בקריירה בשנים האחרונות ומתדמית של אחד שחושש להנהיג.
"אני מאוד אוהב אותו. הוא שחקן חכם ואינטליגנטי. אני אדחף אותו להיות הרבה יותר נועז מתמיד. אני רוצה שהוא יהיה הרבה יותר מאחד שקולע כשיש לו הזדמנות או משחקן שרק משחק בשביל אחרים. אני רוצה שהיריבות יהיו בלחץ לעצור אותו. בניגוד למה שחושבים, הוא כן יכול להיות מנהיג. הוא ידע שאצלנו הציפיות ממנו יהיו יותר גדולות והוא לא ברח מזה והחליט להגיע לכאן. יותם הצטרף לירושלים כי הוא הבין שכאן הוא יהיה הרבה יותר משמעותי ממה שהיה אי פעם בקריירה".
הלפרין והנבחרת היו שותפים בקיץ לאחת מאליפויות אירופה הגרועות שישראל ידעה. אתה מסכים עם הקביעה שהכדורסל הישראלי נמצא במשבר?
"אני חושב שהכדורסל בישראל ברמה הרבה יותר גבוהה מהקרדיט שהוא מקבל. אליפות אירופה לא אומרת כלום. זה היה אירוע אחד שבו דברים לא עבדו. לי בקבוצה יש שני ילדים מצוינים בגיל 19 (רפי מנקו ואדם אריאל; א"ס) והם לא היחידים. יש הרבה כישרון והעתיד לא כזה שחור. יש לי גם הרבה כבוד למאמנים בישראל, הם ברמה הכי גבוהה שיש. אם יש לי ביקורת היא על התקשורת או על האוהדים כאן, שנוטים להבליט את הצד הרע. יש כאן הרבה חיובי. מה שכן, צריך לנסות ולפתח יותר גבוהים. שלא ימצאו את אלכס צ'וברוביץ' הבא בגיל כל כך מאוחר".
גל מקל, שלא היה הקיץ עם הנבחרת, הפתיע רבים עם החוזה בדאלאס. אתה מרגיש כמו אב גאה?
"אני מרגיש שהיה לי כבוד לאמן אותו ומקווה שהיה לי חלק קטן בהצלחה שלו. הוא אחד הטובים והקשוחים שאימנתי. אני ממש מעריץ אותו. גל תמיד יהיה רעב ומלא מוטיבציה בכל יום. הוא שחקן מיוחד מאוד, שילוב של מוטיבציה אישית והאינטרס של הקבוצה. יש לו סיכוי טוב לגדול ולצמוח. המפתח נמצא בקליעה שלו מבחוץ, בייחוד בקבוצה שבה דירק נוביצקי זוכה לשמירות כפולות".
"מחובר ליהדות"
גרינברג התחתן הקיץ עם קטי, ששם משפחתה היה גם הוא גרינברג מנישואיה הקודמים, שלפניהם התגיירה. "עשיתי לה עבודה קלה. היא לא היתה צריכה להחליף שם בשום מסמך או תעודה", הוא צוחק. השניים חיו יחד במשך שבע שנים לפני החתונה. "אחרי שש שנים שאלתי אותה: 'מה יעשה אותך מאושרת?' והיא ענתה: 'טבעת גדולה על היד'".
בעונה שעברה סבל כאן מבדידות גדולה. קטי היתה לצידו רק 20 יום מתוך תשעה חודשים. גם את בניו מנישואיו הקודמים, בני 22 ו־27, בקושי ראה: "אשתי עובדת. היא תבוא לכאן כמה פעמים במהלך העונה אבל היא לא יכולה להיות כאן כל השנה".
המעבר לירושלים מרגש את גרינברג לא רק בגלל כדורסל: "כיהודי, אני רוצה ללמוד כמה שיותר על העיר. אני לא שומר מצוות, אבל אני הולך לבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור. אני צם מאז שהייתי בן 10. אני מרגיש מחובר ליהדות וזאת זכות בשבילי להיות כאן".
"מה שאני מעריך כאן במיוחד", מוסיף גרינברג, "זה את הגאווה להיות ישראלי. הצבא מדהים אותי. באמריקה מסיימים את התיכון וממשיכים הלאה. כאן, לעומת זאת, מסיימים תיכון והצבא גורם לאנשים להתבגר בבת אחת. לומדים שיש עוד דברים חוץ מאיפה תהיה המסיבה ביום שישי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
