מנהיגה הרוחני של איראן, עלי חמינאי, ביקר בסוף השבוע את הממשל האמריקני והגדיר אותו "יהיר" ו"לא מהימן". גרוע מזה: לטענת חמינאי, אי אפשר לסמוך על הממשל מאחר שהוא נשלט על ידי "הרשת הציונית הבינלאומית".
הנה דרך מבריקה נוספת של טהרן להפגין למערב "מחלוקות בצמרת" האיראנית, בזמן שהמשטר הזה היום יותר ממתואם. הרי כאשר חמינאי מדבר בדרך כזו, ערכה של מניית הנשיא רוחאני (המתון, לא שכחנו) ב"שווקים המדיניים" של המערב רק עולה. הקולות במערב שיקראו להקל בסנקציות נגד איראן - כמחווה למתונים - רק יגברו, כי כך יחוזקו, מבחינתם, רוחאני והמחנה שלו, שמוכנים לחייך ואפילו לשוחח בטלפון (גם אם זה "לא הולם"), כל זמן שיתאפשר להמשיך בפרויקט הגרעין.
אבל הסיפור האמיתי והמדאיג יותר בעניין האיראני הוא דווקא הממשל האמריקני. אין ספק כי קיימות היום מחלוקות בין וושינגטון לירושלים בעניין הסנקציות והזמן שנותר לאיראנים עד שיהפכו למדינת סף. נשאלת השאלה לפני חידוש הדיאלוג ההיסטורי בין איראן לארה"ב: כיצד תופס המשטר האיסלאמי בטהרן את המעצמה מספר אחת בעולם?
הפרשן המדיני של אי.פי, סטיבן הרסט, פירסם בסוף השבוע מאמר שלא מחמיא בלשון המעטה לממשל האמריקני. לדבריו, הממשל הצליח מצד אחד להביך את ידידי וושינגטון ממצרים (מובארק) ועד המפרץ (בחריין, סעודיה), ומהאופוזיציה הסורית ועד לירושלים.
אבל זה לא נגמר כאן: המשבר הכלכלי בארה"ב, החוב החיצוני הגדול ובעיקר השיתוק של השירות הציבורי האמריקני רק מדרדרים עוד יותר את מעמדה של ארה"ב גם מול בעלות בריתה באסיה ובאוקיינוס השקט, ומספיק לראות כיצד מגיבים בלחץ מופגן בפיליפינים ובאוסטרליה, שם רואים את התעצמותה של בייג'ין על חשבון וושינגטון. "וושינגטון נאבקת כעת על תקציבה, ואף אחד לא יודע אם יהיו לה מזומנים בעוד שלושה שבועות, אבל מה שברור הוא שמבחינה פוליטית, ארה"ב כבר פשטה את הרגל", כתב העיתון הגרמני החשוב "זודויטשה צייטונג". לא פלא שידידיה של אמריקה מודאגים. מטרידה העובדה שאמריקה לא נכנסת לדיאלוג בעמדה של כוח ובנוסף שבגלל כישלונות רבים בנושאי חוץ, הממשל זקוק להישג ועלול להתפשר עם איראן כדי להשיגו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו