הנחיות חדשות לפסיכולוגים בבריטניה מכירות בכך שגיל ההתבגרות נגמר כעת בגיל 25, וכי יש להתייחס למטופלים בהתאם. "הרעיון שפתאום בגיל 18 אתה מבוגר פשוט לא נשמעת אמיתית", אמרה ל-BBC, פסיכולוגית הילדים לאוורן אנטרובוס, שעובד במרפאת טביסטוק בלונדון. "הניסיון שלי עם אנשים צעירים, הוא שהם עדיין צריכים הרבה תמיכה ועזרה גם אחרי גיל 18".
פסיכולוגים לילדים קיבלו את ההוראות החדשות , לפיהן כעת הם יטפלו בצעירים עד גיל 25, ולא עד גיל 18, כפי שהיה עד עתה. "אנחנו הופכים להיות הרבה יותר מודעים ומעריכים את ההתפתחות שמעל גיל 18, ואני חושב שזו יוזמה טובה", אמרה אנטרובוס, שמאמין שלעתים ממהרים להכריז על תום הילדות, בניסיון לגרום לצעירים לכבוש את המטרות שלהם בחיים בגיל צעיר ובמהירות.
המוח מתפתח גם אחרי גיל 20
ההנחיות נועדו להבטיח שכשאנשים צעירים מגיעים לגיל 18 הם לא ירגישו שהם נופלים בין הכיסאות מבחינת מערכת הבריאות והחינוך, והן מגיעות בעקבות התפתחות בהבנת הבגרות הרגשית, השינויים ההורמונאליים, ופעילות המוח. "יש הוכחה שהמוח ממשיך להתפתח גם בתחילת שנות ה-20 – הרבה מעל מה שהערכנו בתחילה", אמרה אנטרובוס.
יש שלושה שלבים בגיל ההתבגרות: גיל ההתבגרות המוקדם (12-14), גיל ההתבגרות האמצעי, עד גיל 17, והתבגרות מאוחרת – עד גיל 18 ואחריו. מדע המוח הראה שההתפתחות הקוגניטיבית ממשיכה גם בשלב השלישי, ושהבגרות הרגשית, הדימוי העצמי והשיפוטיות משתנים עד שקליפת המוח מתפתחת סופית. גם הפעילות ההורמונאלית ממשיכה להתרחש בשנות ה-20 המוקדמות.
"אצל הצעירים שאני פוגש בין הגילאים 16 ו-18, הפעילות ההורמונאלית כל כך נוכחת, שקשה לדמיין שבגיל 18 היא פוסקת. לדעתי זו הנחה לא נכונה", אמרה אנטרובוס. לדבריה, חלק מהמתבגרים עשויים לרצות להישאר יותר עם המשפחות, בגלל שהם צריכים יותר תמיכה בשנים האלה, וחשוב שההורים יבינו שלא כל הצעירים מתפתחים באותו קצב.
האם ההורים אחראים לילדותיות?
לעומת זאת, פרנק פורדי, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת קנט, אומר שאנחנו מתייחסים לאנשים צעירים כמו לילדים, מה שגרם לצעירים רבים לסרב לצאת מביתם גם בגילאי ה-20.
"לעתים קרובות נטען שהסיבה היא כלכלית, אבל זה לא כך", אומר פורדי. "יש אובדן של השאיפה לעצמאות. כשאני יצאתי לאוניברסיטה, לגור עם ההורים היה נחשב למוות חברתי, ועכשיו זו הנורמה. השינוי החברתי הזה, שבעצם אומר שגיל ההתבגרות ממשיך לגילאי ה-20, יכול להפריע בכל מיני דרכים, ואני חושב שמה שפסיכולוגים עושים עכשיו מחזק את הפסיביות וחוסר האונים".
פורדי אומר שהתרבות שמעודדת צעירים לחוסר בגרות מחזקת את התלות בהורים, שעשויה להוביל בהמשך החיים לקושי אמיתי במערכות יחסים. יש עדויות לתרבות זו גם בהעדפות הצפייה שלנו. "יש מספר הולך וגדל של מבוגרים שצופים בסרטים של ילדים בקולנוע", אומר פורדי. "אם אתה בוחן את הצפייה בערוצי טלוויזיה של ילדים באמריקה, 25% מהצופים בהם הם מבוגרים, ולא ילדים".
לא נותנים לילדים להתמודד עם החיים
"זה לא שהעולם הפך אכזר, זה רק שאנחנו מרסנים את הילדים שלנו מגיל צעיר. כשהם בני 11-13, אנחנו לא נותנים להם להתמודד עם דברים בכוחות עצמם. כשהם בני 14-15, אנחנו מבודדים אותם מחוויות אמיתיות של החיים. אנחנו מתייחסים לסטודנטים באוניברסיטה באותה דרך שבה אנחנו מתייחסים לתלמידי בית ספר, וכך אנחנו הופכים אותם לילדים עד גיל מבוגר".
אחד מהטקסים המסורתיים של מעבר לבגרות תמיד היה לעזוב את הבית, אבל המומחית שרה ביני אומרת שמתבגרים לא צריכים לצאת מבית ההורים כדי ללמוד כיצד להיות עצמאיים.
"הפתרון לבני 25 ו-30 שהם חסרי תועלת – היא לא לזרוק אותם מהבית, אלא לבקש מהם לכבס לעצמם, לממן את עצמם, לקחת אחריות על ניקיון החדרים שלהם – ולא לדאוג לכל פרט בחיים שלהם", אומרת ביני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו