רונית וירון רק מחפשים מקום שבו יוכלו להיות לבד, בלי שאף אחד יראה. אל החדר שהם שוכרים בבית המלון הם מקפידים להיכנס בנפרד, וגם לצאת ממנו באותו האופן, כל אחד לביתו. שניהם נשואים, אבל זה בעצם לא עניינו של איש.
כך הם עשו גם באחד מימי השבוע. הם נפגשו במלון, עלו אל חדרם הקבוע בקומה החמישית והרגישו בטוחים כתמיד. רק דבר אחד הם לא ידעו: מול החלון בקומה הגבוהה התמקם טיסן דמוי מסוק זעיר, שאליו חוברה מצלמת אקסטרים. כשהמפעיל, שהסתתר בחניון למטה, זיהה את שניהם על מסך הווידאו - הוא תפס אותם על חם והתחיל לצלם מייד. שתי דקות לאחר מכן המסוק הזעיר כבר היה מחוץ למלון, והתמונות המפלילות עשו את דרכן אל המייל של בן זוגה של רונית, שהזמין את המעקב. המשימה הושלמה.
זה אולי נשמע כמו סרט מדע בדיוני, אבל מתברר כי מעקב כזה אפשרי כבר כיום - ויש מי שלא מהסס לעשות בו שימוש. הסתכלו טוב טוב לשמיים. הם אולי נראים לכם כחולים, צלולים ובהירים, אבל ייתכן מאוד שה"רחפנים" - מסוקים זעירים המצוידים במצלמה - משייטים להם מעליכם בדרכם לעוד משימה, כמעט בלי שתרגישו.
לנדל"ן, או סתם בשביל הכיף
מדובר בסוג של מסוק צעצוע: כלי טיס זעיר בעל ארבעה להבים, שגודלו ככדורגל. הוא מסוגל להתעופף באוויר במהירות של עד 100 קמ"ש למרחק של עד 400 מטרים ולשהות שמונה דקות באוויר, עד שהסוללה שמניעה אותו "נופחת את נשמתה", והוא נאלץ לשוב לבסיסו. היתרון הגדול של הרחפן הוא שכמו כל מסוק, הוא מסוגל לעצור בנקודה באוויר, ואם מחוברת אליו מצלמת אקסטרים - הוא יצלם סרטוני וידאו ותמונות סטילס באיכות גבוהה.
גודלו הזעיר של הרחפן מאפשר לו להגיע לכל פינה, למקומות ששום כלי טיס אחר אינו מסוגל להגיע אליהם. הוא יכול לחדור למתחמים סגורים, לנוע בין עצים או מבנים, ואז לעצור במקום ולבצע את משימת הצילום שהוטלה עליו בשלט רחוק. על ביצועי הצילום מפקח המטיס, שצופה במה שמצלמת הכלי קולטת באמצעות רכיב המותקן על הרחפן, ומשדר לאחור למסך וידאו קטן. כך יכול המטיס לכוון את הרחפן באוויר אל הנקודה האופטימלית מבחינתו, לבצע צילום ולהמשיך לנקודה או לזווית הבאה.
נשמע פשוט? מתברר שלא כל כך. להטסת רחפן כזה נדרשים מיומנות גבוהה ביותר, תרגול רב, קואורדינציה והבנה מקצועית. וצריך, כמובן, לשמור על כללי הזהירות המתחייבים בחוק, וגם לשמור על הרחפן עצמו, שלא יתרסק.
אז מאיפה מגיעים הרחפנים ומי מפעיל אותם? עשרות משוגעים לדבר כבר לא יכולים בלי הרחפן האישי שלהם ומקדישים לעיסוק בו שעות ארוכות בכל יום. זה סוג של התמכרות, ויש שאף יוסיפו "מחלה", שלעיתים באה על חשבון העבודה והמשפחה. הם יוצאים איתו ל"עבודה" ביום ובלילה, תרים אחר עוד הזדמנות צילום או עוד זווית שאיש לא הצליח ללכוד עד היום. אם תצפו בצילום אווירי מרהיב בעיתון, בספר, בגלויה או בכל מדיה אחרת ותשאלו את עצמכם איך, לכל הרוחות, צילמו את התמונה הזאת - התשובה ברורה: עשו את זה באמצעות רחפן.
עלות רחפן שכזה, כולל המצלמה המותקנת עליו וערכת השליטה מרחוק באמצעות מסך הווידאו, מסתכמת בכ־8,000 שקלים. עלות רחפן מסחרי יכולה להגיע גם לעשרות אלפי שקלים ויותר.
תחביב הטסת טיסנים ומסוקים צבר תאוצה בשנים האחרונות, ומיליוני בני אדם בארץ וברחבי העולם עוסקים בכך. בישראל יש מאות חובבי טיסנים, המתכנסים בכל שבוע במקומות המיועדים לכך ומטיסים את מטוסי המחמד שלהם. הטיסנים והמסוקים הללו, כמו גם הרחפן, הם למעשה תוצר לוואי של המזל"ט הצבאי, שהפך לכלי עבודה מהמעלה הראשונה בצה"ל וגם בצבאות זרים. זאת, בין השאר, מכיוון שהוא מסוגל לצאת למשימות עלומות מאחורי קווי האויב, לצלם, להפציץ ולבצע משימות רבות ומגוונות בלי לסכן חיי אדם. עם התפתחות הטכנולוגיה גלש המזל"ט הצבאי לשוק האזרחי - תחילה כתחביב, ולאחרונה אף כעסק מסחרי. גם בישראל הוקמו חברות המפעילות רחפנים משוכללים, המבצעים משימות מסחריות מסוגים שונים.
כדאי לציין שהמשימות של הרחפנים לא מוגבלות רק לתחום המעקב, וכבר כיום משתמשים בהם בענף הנדל"ן. נניח, למשל, שאתם מעוניינים לרכוש דירת חלומות בבניין מגורים בן תשע קומות בתל אביב. הבניין עדיין בשלבי התכנון, אבל אתם משתוקקים לדעת איזה נוף נשקף מהקומה התשיעית. זה בהחלט אפשרי: הקבלן מעלה רחפן במקום שבו עומד להיבנות הבניין, ממקם אותו בגובה המתאים ומצלם סרטון וידאו קצר, שממחיש לכם מה תראו בבוקר כשתפתחו את החלון או כשתצאו אל המרפסת.
אבל כפי שחובבי התחום יספרו לכם, הרחפנים האלה לא רק יעילים, אלא פשוט כיפיים. רבים מהמטיסים משתמשים בהם כדי לצלם, סתם בשביל ההנאה, ודרך התחביב הם ממש מגלים את הארץ מחדש. שני מטיסים כאלה הם אורי לביא (47), אב לשני בנים ממושב ניצני עוז שבשרון, ורון ג'רסי (39), אב לשלושה מראשל"צ ובעל עסק לטיסנים בחולון.
"מבחינתי, כלל ברזל הוא לעולם לא להטיס את הרחפן שלי מעל התקהלות של אנשים", מסביר ג'רסי, "אם תהיה הופעה במקום ציבורי בראשל"צ, אני לא אצלם את המופע מלמעלה. מה אם, חס וחלילה, הרחפן יפגע למישהו בראש? זה עלול להיות מסוכן מאוד. זה לא יהרוג את אותו אדם, אבל עלול לפצוע אותו. מה אני צריך צרות? גם מעל הים אני לא מטיס. שם אין סיכוי לפגוע באיש, אבל יש סיכון לאבד את הרחפן. זה מלחיץ אותי".
אורי לביא כנראה פחות חושש לחיי חברו המעופף - ומטיס אותו מעל הים כל הזמן. "יש לרחפן סוללה לשמונה דקות", הוא אומר, "אני מכוון מראש את השלט להתריע אחרי חמש דקות, ואחרי שבע דקות הוא מתוכנת להורות לרחפן לחזור אוטומטית לנקודת ההמראה. אני לא פוחד. יש סיכוי תיאורטי לאבד את הרחפן, אבל הצילומים שאני מביא מהים לכיוון היבשה הם מדהימים".
עוזרים להגשים חלומות
אגב, רון ואורי מתייחסים לעצמם כטייסים ולא כמטיסים. "בחו"ל מי שמטיס רחפן נקרא Pilot, שפירושו טייס, ואילו בארץ קוראים לו טיסנאי", הם אומרים. אורי לביא, בעל רישיון טיס למטוסים קלים, טוען כי הרחפן קשה יותר להטסה ממטוס אמיתי. "טייס לא יכול להטיס רחפן כזה. הוא צריך ללמוד מאפס, ממש מההתחלה", הוא מספר, "במטוס אמיתי, אם אתה עושה טעות - אתה מת, בעוד טעות בהטסת הרחפן עלולה להביא ל'מות' הרחפן. לעומת זאת, יש שני נתונים שמקלים מאוד על טייס במטוס אמיתי. כטייס, אתה כל הזמן רואה את האופק ומרגיש את המהירות של הכלי על ההגאים. כשהרחפן טס ממך והלאה, אין בעיה להפנות אותו ימינה או שמאלה - אבל כאשר הוא טס אליך הכל מתהפך. זה הרבה יותר קשה ודורש הרבה תרגול, קואורדינציה והתאמת החושים בגוף".
בניגוד למטיסי הטיסנים, שנפגשים במקומות קבועים שבהם יש מסלולי המראה ונחיתה, בעלי הרחפנים מחפשים אתרי צילום. "ההטסה היא לא העניין פה", אומר לביא, "אני רואה את עצמי קודם כל כצלם ורק אחר כך כטייס. כצלם אני רוצה לנצל את הכלי שברשותי כדי להפיק תמונות הכי יפות שאפשר".
כדי להפיק תמונות איכות, המשוגעים לדבר "חורשים" את הארץ בחיפוש אחר זוויות צילום מעניינות. חופי הים של ישראל, הכנרת, ים המלח, מצדה, מאגרי מים בגולן או בנגב שעל גדותיהם צמחייה סבוכה או המוקפים נוף צחיח, שדות הפלחה בעמק יזרעאל והחסידות שנוחתות וממריאות בעמק בית שאן - אלה רק חלק מהדברים שצילמו השניים באמצעות הרחפן. הם גם נהנים לראות איך הרחפן מצליח ללכוד בעדשתו מבנים מיוחדים, דוגמת כנסיית הלחם בכפר נחום שעל שפת הכנרת או מקדש הבהאים בחיפה; מחלפי ענק שאותם אפשר לצלם מזוויות מדהימות, ואדיות ונקיקי סלעים שרק ציפורים יכולות לעוף בתוכם; מקווי מים ופסגות הרים שהגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית; ואפילו גדר ההפרדה בין הרשות הפלשתינית לישראל, שרק צילום אוויר יכול להמחיש את החיים התוססים שמתנהלים משני עבריה, בלי שצד אחד יוכל לצפות בצד האחר.
"לא אחת אני מוצא את עצמי מתעורר בשלוש לפנות בוקר כדי להגיע עם הזריחה למקום שבחרתי ערב קודם לצלם בו", מספר לביא, "בלילה שלפני קשה לי להירדם, האדרנלין והציפייה לרגע ההטסה והצילום לא נותנים לי מנוח. אחרי הצילום, עד שאני לא צופה בתמונות על המחשב הנייד שלי, אני לא מתחיל את היום".
בדרך כלל הוא נושא שש או שבע סוללות לרחפן שלו, כדי שהכיף לא ייגמר. אחד המקומות הכי מיוחדים שצילם, לדבריו, היה הספארי ברמת גן. "כולם מצלמים בספארי, אבל אני הגעתי במכונית אל מחוץ למתחם האריות, שיגרתי את הרחפן שלי והוא חדר לגוב האריות. התקרבתי אליהם וצילמתי אותם בעודם בוחנים במבט מאיים את ה'חייזר' המרחף מעל ראשם וזוממים לטרוף אותו בקפיצה קלילה. ברור לי שתקלה הכי קטנה היתה עלולה לחרוץ את גורלו של הרחפן. זה היה קצת מפחיד, אבל הרחפן חזר בשלום לבסיסו ויצאו לי צילומים מיוחדים מאוד".
אתר אחר שלביא השתוקק לצלם היה הכביש המפותל העולה לפיסגת הר תבור: "לפני 20 שנה, כשטסתי במטוס רגיל ממנחת מגידו לראש פינה והשקפתי מתא הטייס על פיסגת הר תבור, חלמתי לצלם את הפריים הזה. רק לאחרונה הגשמתי את החלום הזה עם הרחפן שלי והתרגשתי מאוד".
יכולים לסייע להציל חיים
ומה צופן לנו העתיד בתחום הזה? קשה לדעת. השימושים האפשריים הם רבים ומגוונים, אבל גם בעייתיים. מה שכבר ברור הוא שחברות שעסקו בצילומי אוויר מתוך מסוקים ומטוסים קלים נפגעו כלכלית. חברות קטנות שמפעילות רחפנים מסחריים נגסו ברווחיהן והן מספקות צילומי אוויר במחיר שווה לכל נפש. בעל משרד ליחסי ציבור בחיפה, ששכר לאחרונה חברה המפעילה רחפן מסחרי, אמר כי עלות צילומי האוויר שרכש הסתכמה בכמה אלפי שקלים, בעוד קודם לכן נאלץ לשלם עשרות אלפי שקלים עבור אותן תמונות. "נכון שהאיכות קצת יותר טובה בצילום ממסוק או ממטוס, אבל זה לא משמעותי", אמר היחצן, "אין לי ספק שצילומי האוויר ממסוקים וממטוסים אמיתיים הגיעו לסוף דרכם".
לא מעט תחנות טלוויזיה בארה"ב, בעיקר המקומיות, כבר הפנימו את הפוטנציאל העצום של הכלים. מייד עם קבלת הודעה על תאונה קטלנית או על מרדף דרמטי אחר מכונית שודדים, התחנות מפעילות רחפנים, שעוקבים אחרי ההתרחשות ומשדרים לאחור. גם בזירות משטרתיות או באזורים שהוכו על ידי אסון טבע יכולות המצלמות המעופפות לדלג מעל החסימות שמציבה המשטרה ולהשיג את ה"שוט" הנכון מגבוה.
לפי רון ג'רסי, במקרים מסוימים הרחפן יכול לסייע גם להצלת חיי אדם. כך, למשל, הוא טוען שספינות השיטור הימי נוהגות להשתמש בכלים כדי לחפש אחר נעדרים בכנרת. "השוטרים שעל הספינה יכולים להפעיל מייד את הרחפן ולאתר מהר מאוד את השחיין הנעלם", הוא מפרט ומוסיף: "כמובן, זה הרבה יותר מהיר, יעיל וזול מלהזניק מסוק של חיל האוויר. כך גם במקרה שאדם נפל במהלך טיול מצלע הר לתהום. הגישה אליו כמעט בלתי אפשרית או שתארך זמן רב. אנשי יחידת החילוץ שיצוידו ברחפן שכזה יוכלו לשלח אותו אל הפצוע בתוך שניות, לצלם אותו מקרוב ולוודא את מצבו".
וזה עוד לא הכל: בסין מצאו שימוש מקורי במיוחד לרחפנים והפעילו באמצעותם שירות למשלוח עוגות ללקוחות. האחרונים עלו לגג ביתם, ושם המתינו לרחפן וקיבלו את העוגה המשפחתית שהזמינו. אלא שרשות התעופה הסינית עצרה את היוזמה, מחשש שהעוגות - או הרחפנים - ייפלו על ראשם של אזרחים תמימים והמשלוח יסתיים באסון.
ומה אומר החוק?
נראה שגם ברשות התעופה האזרחית, המפקחת על חוק הטיס בישראל, הגיעו למסקנה דומה לזו של הסינים. "מדובר בכלים מסוכנים שעלולים להתרסק ולפגוע בראשו של אדם", אומר בני דוידור, טייס לשעבר בחיל האוויר וכיום ראש תחום כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) אזרחי ברשות, "זה כמו פטיש במשקל שני קילוגרמים שפוגע במישהו במהירות גבוהה - וזה עלול להיות קטלני". לדבריו, החוק קובע כי לרחפן אסור לטוס מול בניינים במרחק הקטן מ־250 מטרים, וכי מותר להטיסו לגובה של עד 50 מטרים. כמו כן, אסור להטיס את הרחפן מעל התקהלות של בני אדם, ויש לשמור איתו על קשר עין. נוסף על כך, על מטיס הרחפן להחזיק ברישיון הפעלה - אבל כל אחד יכול לקבל רישיון כזה אם הוא חבר במועדון תעופה מוכר.
"המשוגעים לדבר, שעוסקים בהטסת רחפנים, יודעים מה מותר ומה אסור. עם זאת, אני מודאג מכמות האנשים שרוכשים רחפנים כאלה, ואשר אינם מיומנים ועלולים לייצר אירוע תעבורתי באוויר. אנחנו בקשר עם המשטרה בכל הקשור לאכיפת החוק בנושא, מעבר לעובדה שכל כלי טיס שעולה לאוויר למשימות צילום חייב להודיע ולתאם את תנועות הכלי שלו עם יחידת אבטחת המידע בצה"ל".
ואכן, כשהם טסים אנה ואנה הרחפנים חוצים לא רק את השמיים, אלא גם את גבולות הפרטיות. "במסגרת חוק הגנת הפרטיות לא נשאר לנו הרבה איך להשתמש ברחפן", מסביר דודו שוויפל, בעל משרד חקירות בנהריה ומוותיקי החוקרים הפרטיים בישראל, "עלינו לפעול בהתאם לחוק, וכמעט כל צילום של זוג נאהבים הוא בבחינת חדירה לפרטיות ועבירה על החוק. לא הייתי ממליץ לשום חוקר פרטי לממש אפשרות כזאת".
בפייסבוק של אורי לביא אפשר לצפות בצילומי האוויר שלו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו