לצלם את הטראומה

ד"ר מאיר רקוץ' היה חובש בתעלה במלחמת יום הכיפורים • בחודש הבא תיפתח תערוכה שבה הוא מתמודד עם הזיכרון

"חיזיון", מתוך תערוכת הצילום של ד"ר מאיר רקוץ' ,
"חיזיון", מתוך תערוכת הצילום של ד"ר מאיר רקוץ'

במלחמת יום הכיפורים שימשה מפת הצופן "סיריוס" את כוחות צה"ל בסיני, ונפילתה המוקדמת בידי המצרים היתה אחת הטראומות שנחרתו היטב בזיכרון הצבאי. בצילומיו של ד"ר מאיר רקוץ', שבאוקטובר 1973 היה חובש קרבי צעיר על גדות התעלה, נראית המפה המיתולוגית כשהיא מתעופפת ברוח, נעה ונדה, על רקע נופים ישראליים, חלקם אורבניים. "המפה נאחזת באוויר, מקבלת דימוי כמעט דתי, הופכת לתלת מימד, זוכה לגלוריפיקציה - אך גם להשפלה", מסביר רקוץ'.

ב־15 באוקטובר תיפתח במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית תערוכה מצילומיו של רקוץ' (64) תחת הכותרת "ואלה שמות". סדרות הצילומים מהדהדות את חוויותיו של האמן מהמלחמה ההיא, תוך כדי שהן משמשות נקודת פתיחה לטיפול בנושאי שימור זיכרון, הדחקה, שחיקת אתוסים, ניפוץ צפנים והתעתוע שיש בחפץ צבאי כמוצג ארכיוני־היסטורי בעל חשיבות - אך גם כ"רדי מייד" שאפשר להשליכו בכל רגע לפח האשפה.

רקוץ', תושב תל אביב הנשוי לאלמנת מלחמת יום הכיפורים, משמש רופא שיניים לילדים בעלי צרכים מיוחדים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. במלחמה הוא שירת בכוח הסיוע הרפואי של אוגדת ברן שחצתה את התעלה, ומהימים ההם הוא זוכר את אנקות הפצועים, את ההפגזות ואת "חרדת המוות היומיומית".

"כבר בימי המלחמה צילמתי", הוא מספר, "אבל לצערי איבדתי את סרט הצילום. במרחק 40 שנה אתה לא תלוי באירוע ספציפי מהקרבות, אלא רואה הכל ממבט יותר עילי. כשמצאתי את מפת סיריוס בין החפצים שלי - התחלתי לעסוק בטראומה. המפה היא זיכרון חזק, ובעצם העילה לתערוכה כולה".

אתה די "מתעלל" במפה בצילומים.

"לקחתי אותה למסע בין כבוד לביזיון. למשל, ברחוב שמתחת לסטודיו שלי, בפח למיחזור נייר וקרטון. בצילום הזה אני זה מטפל בקדושה שיש למפה צבאית בזמן אמת - שעם השנים הופכת לסתם נייר עם קואורדינטות וקודים שכבר לא חשובים".  

התערוכה מורכבת מסדרות צילומים, שכל אחת נושאת שם מהמפה.

"הסידרה 'מילאנו' מוקדשת לצילומי משפחה. בזמן אמת השם הפסטורלי 'מילאנו' ניתן למוצב שחווה את התופת הכי גדול בתעלה. הסידרה 'מיפרקת' מוקדשת לצילומי נשים, ואני מפרק בה דמויות של חיילת, של אלמנה ושל בת שכולה. אני נשוי לאלמנת המלחמה, כך שהשכול והזיכרון קרובים לליבי".

הצילומים שלך הם עוד פן בתיעוד המלחמה ובהנצחתה?

"אני לא דוד רובינגר או מיכה בר־עם, שעסקו בתיעוד המלחמה. אני עוסק ברבדים העמוקים שקשורים בעיבוד העבר וההווה בתוך התא המשפחתי. המפה המתעופפת היא דימוי. היה או לא היה? חשוב או בעצם נשכח? ובכלל, מתי מיתוס נשחק ומתפוגג באוויר?"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר