"לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 53% מהישראלים שחיים היום במדינה לא היו ביום כיפור בזמן המלחמה ההיא בשנת 73'", מסביר העיתונאי ציון נאנוס מהו הרעיון המרכזי מאחורי סידרת סרטי התעודה "מלחמה במצלמה ביתית - 40 שנים למערכת יום הכיפורים", פרויקט מיוחד של קשת בהפקת חברת החדשות (שישודר הערב ב־21:00, ערוץ 2). "תחשוב על זה שרוב אוכלוסיית המדינה לא היתה פה באותו זמן, ובאמת שברנו את הראש איך ממחישים את זה לאנשים שלא חוו כאן את הטראומה ההיא שכל כך צרובה בזיכרון הישראלי".
הפרויקט חוזר 40 שנה אחורה לימי מלחמת יום הכיפורים, שבהם התיעוד היה נדיר בשל מיעוט בטכנולוגיות. לוחמים ואזרחים שלחו תיעודים נדירים מימי המלחמה בעורף ובחזית. רגעים המנציחים את הבלבול, ההפתעה, הכאב והדאגה שליוו גם את רגעי האימה והפחד, והכל ממבט הלוחמים או האזרחים שחוו אותם.
אפשר למצוא שם חייל דובר צה"ל שתיעד את הלחימה מול האויב; מילואימניק שהקליט את הרגעים הקשים של פריצת המלחמה; בחור תושב שפיים שירד לראות אם חבריו לקיבוץ שרדו את המלחמה; ושריונר שתיעד את הפלוגה שלו בסיני בשבועות שאחרי המלחמה. את הפרויקט מלווים העיתונאים יגאל מוסקו, רוני דניאל, עודד בן־עמי וציון נאנוס.
"עלה רעיון שאנשים שתיעדו את עצמם ישלחו לנו חומרים שצילמו בזמן המלחמה", מספר נאנוס איך נאספו החומרים, "כדי להשיג אותם העלינו תשדיר ובו ביקשנו מאנשים שהיו שם שישלחו חומרים תיעודיים ששכבו אצלם בבוידעם, והגיעו דברים מעניינים שמתוכם בחרנו את הסיפורים האלה. היה לנו חשוב להראות את המלחמה לא מנקודת המקרו, אלא מנקודת מבט של הלוחם בשטח - ויש ארבעה סיפורים שדרכם אפשר להמחיש את התחושה של אז, של כל אדם שהיה במלחמה ההיא. כל אחד מאיתנו מספר סיפור אחד".
מהו הסיפור שאתה בחרת להראות?
"הסיפור שיצא לי לעשות הוא דווקא על חייל של דובר צה"ל שהתלווה לצוות אמריקני, ומול המצלמה הם נתקלים בחמישה סורים חמושים והוא מצליח לגבור עליהם ולקחת אותם בשבי - והכל מול המצלמה. הדבר המדהים בסיפור שלו הוא שהיה פה אדם בסכנת חיים אמיתית מול חמישה חיילים, ועדיין הזיכרון שלו הוא לא שהוא ניצח את האויב אלא הרגע שהוא קלט את מימדי השבר. לא הכנסנו רק את האירוע המדהים עצמו, כי בדרך כלל האירועים מול האויב לא מצולמים, אבל דווקא הרגע שהוא קלט את מימדי השבר של המלחמה, איך שהוא הגיע לשדה הוא ראה לא עלינו את ההרוגים הישראלים ובפעם הראשונה קלט איך הכל מתנפץ. וכשהוא סיפר לנו את זה הוא ממש בכה, ובסוף אלו הרגעים שהאנשים האלו זוכרים. הטראומה כל כך גדולה והניסיון שלנו הוא להמחיש את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו