עולם מאוחד לא צריך לפחד מאסד

העולם חושב היום בקול רם על התקיפה הצפויה נגד משטר אסד. השאלה היא כבר לא אם - אלא איך ומתי. תמונות קורבנות הנשק הכימי של משטר אסד משודרות בלי הרף בעולם. לא רק הגנרלים מכינים מהלומה בסוריה, גם מעצבי דעת הקהל במערב מכינים את העולם למהלומה. אובאמה היה מעדיף, מן הסתם, להתעסק בדברים אחרים. למען האמת, גם אנחנו. אבל מתי המזרח התיכון הבטיח לעולם ולנו שקט?

ארבע חברות מרכזיות וחשובות בברית נאט"ו - ארה"ב, צרפת, בריטניה וטורקיה - הקשיחו ב־48 השעות האחרונות את הטון. מבחינת ארבעתן, עבודת הפקחים בדמשק הפכה היום למיותרת. אסד עבר הפעם את הגבול וצריך להיענש. השאלה אם האלטרנטיבה לאסד עדיפה, כבר לא נשאלת. התשובה לכך היא ברורה: אף אחד לא משלה את עצמו כי אם וכאשר אסד ייפול, סוריה תהיה מדינה טובה יותר לאזור בפרט ולעולם בכלל.

איראן טרודה בענייניה

אף אחד גם לא מאמין כי אחרי התקיפה - במימדים שלא ברורים עדיין - תוקם דמוקרטיה בסוריה. נראה שאחרי הפעולות של המערב בשנים האחרונות על אדמת איסלאם - למשל, בעיראק, באפגניסטן או בלוב - כבר ברור שטוב לא ייצא מזה ביום שאחרי. אבל למערב אין הרבה ברירה. חוסר מעש לנוכח שימוש בנשק כימי רק יהפוך את המערב לכוח מוסרי (וגם זה בעירבון מוגבל) רפוי ואפילו מסורס. המערב יהפוך לגוף נובח אך נטול כוח הרתעה. במקום שיהיה לנו עולם מחולק - כמו תמיד - בין טובים לרעים, החלוקה תהיה בין רעים לחלשים. בוושינגטון הבינו כי אסור שזה יקרה. נאום קרי היה הדבר שציפינו לשמוע מאמריקה.

השאלה היום היא כיצד ינהגו ידידות אסד במקרה של התקפה. טהרן הכירה בעובדה שנעשה שימוש בנשק כימי, אך היא מתנגדת נמרצות לתקיפה של שותפה אסד ואף מאיימת בהשלכות מסוכנות לאזור. סביר להניח כי איראן לא תתערב. זה הדבר האחרון שכדאי לה לעשות בזמן שהיא צריכה להוריד פרופיל ולאפשר לצנטריפוגות שלה להסתובב. בטהרן דואגים יותר להישרדות המשטר ולפרויקט הגרעין. סביר להניח שאיראן תעשה בדיוק את מה שעשתה במהלך התקיפה האמריקנית בעיראק. תוריד פרופיל. אולי אפילו תשעה פעילות אסורה בתחום הגרעין עד יחלוף זעם.

המבחן הגדול הוא רוסיה. אין ספק כי מאז סיום המלחמה הקרה מדובר אולי בעימות החזיתי הגדול הראשון בין וושינגטון למוסקבה. אמנם חווינו בעבר מחלוקות בין המעצמות בסוגיות קוסובו ועיראק, אך הפעם דומה כי העימות ביניהן חריף פי כמה. רוסיה הפכה מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב־15 במארס 2011 לכלב השמירה של אסד. מסקרן לדעת עד כמה רחוק יהיה פוטין מוכן ללכת בהתנגדותו המוצהרת להתקפה על בעלת הברית האחרונה שלו במזה"ת. יש לזכור כי העימות הדיפלומטי החזיתי בין וושינגטון למוסקבה מתקיים באקלים מתוח בעקבות פרשת אדוארד סנאודן.

מובן שיש מוצא שיכול להתאים גם לרוסים וגם לממשל אובאמה: קיים תסריט של תקיפות כירורגיות בנוסח טילי שיוט אמריקניים נגד מטרות בסוריה - דבר שגם יכול להתבצע במהירות רבה - ובמקביל הקדמת השיחות בין הרוסים לאמריקנים, המתוכננות לאוקטובר בהאג, לקראת מפגש ז'נבה 2. לאובאמה יהיה מאוד נוח לתקוף (גם ימלא את תפקידו ובמקביל ייצא ידי חובה) עם אור ירוק של הקהילייה הבינלאומית ועם פרספקטיבה של פתרון דיפלומטי מהיר. גם אסד יכול לחיות עם תסריט שכזה. בעיקר אם בהמשך הוא יקבל את רוסיה ואת איראן כמשתתפות פעילות בשיחות ז'נבה 2.

רוחות מלחמה מנשבות עד אוסטרליה, שמיישרת קו עם ארה"ב. ר"מ אוסטרליה, קווין ראד, שוחח עם אובאמה בנוגע לאפשרויות שעומדות בפני מדינות נאט"ו על הדרך להגיב לתקיפה בנשק כימי שביצע אסד. צריך להיות במרחק אלפי ק"מ מהאזור כדי לראות עד כמה הוא במרכז תשומת הלב העולמית.

אסד, בדיוק כמו סדאם חוסיין ב־91', מאיים להבעיר את האזור. אין לו ברירה. עולם מאוחד לא צריך לפחד מאסד. גם מערב מאוחד צריך להספיק. גם עולם ערבי פגוע, שברירי ומאוד מעורער אחרי האירועים של השנתיים וחצי האחרונות לא מסוגל, ובמקרה הזה גם לא מעוניין, למנוע תקיפה בסוריה. דמוקרטיה בעולם הערבי אין, אבל הרצון לחירות גדל ולרחוב הערבי יש יותר משקל. הוא מזמן מתח קו על אסד. נסראללה לא הבין זאת וכמעט איבד את כל יוקרתו.

אסד כבר מזמן היה צריך להיות המנהיג הערבי השישי והאחרון שמאבד את כיסאו מאז 2011. תמונות גופות הילדים בסוריה, שמגיעות אלינו הביתה זה חודשים, מחייבות אותו כבר מזמן ללכת. אלא שיש להניח כי במערב גם יסתפקו בשמירה על אמינותם ועל האמנה האוסרת שימוש בנשק כימי (דבר שמועצת הביטחון היתה צריכה לקחת על עצמה). הדחת אסד לא אמורה להיות התוכנית.

הצלחה של אובאמה בסוריה תהיה גם הצלחה שלנו. אוי לעולם שעובר בשתיקה על שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי. ולחשוב שיש באזור משטר מטורף השואף להצטייד בגרעין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו