"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החנויות המשפחתיות שמנסות לשרוד

ממשיכים לשרוד: הקפיטליזם והגלובליזציה דחקו אותן לשוליים, אבל בחנויות הוותיקות לא מוותרים

, עודכן
0
צילום: אסי חיים // אליהו חודר, חייט ,
צילום: אסי חיים // אליהו חודר, חייט

גרינברג הלבשה

דרך השלום 101, תל אביב (כיכר שביט, גבעתיים)

שנת הקמה: 1954

בעלים: יששכר גרינברג, בן 70

על גבול גבעתיים־תל אביב שוכנת חנות בגדים קטנה שעדיין מחזיקה בגדים של "אתא". זו היתה ההתמחות של לוי יצחק גרינברג, שהקים את החנות, ואליו הצטרף הבן יששכר אחרי שסיים את השירות הצבאי. חולצות עבודה כחולות, הלבשה תחתונה ובגדי חאקי - אם זה "אתא", היה אפשר למצוא את זה אצל גרינברג. על המדפים הישנים נותרו דוגמאות אחרונות, כמו במוזיאון המציג את מיטב התוצרת של המפעל הישראלי שסגר את שעריו, אבל עכשיו נחוץ לא מעט כושר התמדה כדי לשכנע את יששכר למכור. קשה לו להיפרד. אולי זו הסיבה שהוא לא שינה כלום, והשולחן, המגירות והמדפים נותרו כפי שהיו, בפורמייקה בהירה - עדות לחיים בתל אביב של שנות ה־50.

יששכר מתפרנס מהלקוחות הוותיקים שעדיין מגיעים, אבל הוא לא צופה לזה עתיד רחוק. "שופינג הפך היום לתחביב. אנשים הולכים לקניון, שם יש להם מבחר של עשרות חנויות. הם קונים בגדים, אוכלים גלידה עם הילדים ורואים בזה בילוי. זה לא מה שהיה פעם. לכאן צריך לבוא במיוחד, לחפש חניה, והמבחר קטן. אין לי יכולת או דרך, ואני גם לא רוצה להתחרות בחנויות שבקניון", הוא אומר וצופה שלא יישארו עוד חנויות כמו שלו. "נשארתי מהבודדים וזה הולך ונחלש, אבל אני אוהב את החנות. משום שאני לא באמת מתחרה בהם, גם אין לי צורך לשנות כלום וככה היא תישאר כל עוד אני כאן".

חייט

נחלת בנימין 29 (קומה שנייה), תל אביב

שנת הקמה: סוף שנות ה־60 (לא זוכר שנה מדויקת)

בעלים: אליהו חודר, בן 75

כדי להגיע לאליהו צריך להתאמץ. מייד אחרי שמסתיים מדרחוב נחלת בנימין יש בניין ישן שהמסעדות והברים שבחזיתו מתחלפים בכל כמה שנים. שלט קטן בכתב יד בחזית מפנה לחצר ולמדרגות שמובילות לקומה שנייה, שנראית במבט ראשון נטושה. אבל מי שמתאמץ ובכל זאת מטפס מגלה שם בחדר קטן, שלא השתנה כבר יותר מ־40 שנה, את אליהו ליד מכונת התפירה הוותיקה שהוא מסרב להחליף. גוזר ותופר ביד אומן כמו שרק פעם ידעו לעשות. "היום החליפות זה הכל הדבקה של בד על בד, עבודה גרועה. אני תופר את הז'קטים בעבודת יד עם תפרים נסתרים כמו שצריך לעשות. פעם הייתי עובד עד עשר בלילה כל יום כדי לעמוד בקצב", הוא אומר ומבין שהימים האלה כבר לא יחזרו. העולם השתנה, היום אף אחד כמעט לא צריך חליפה תפורה ביד ואליהו עושה בעיקר תיקונים, שגם בהם הוא משקיע - כאילו היו הדבר החשוב ביותר בעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר