פסטיבל הבירה הכפרית במטה יהודה, שנערך השנה בפעם השלישית, הוא לטעמי אירוע הבירה המעניין בישראל. מאחורי האירוע לא עומד גוף מסחרי, אלא מועצה מקומית שהבינה את הפוטנציאל התיירותי של המבשלות הקטנות והאנשים הטובים. בעלי מבשלות ביתיות, מבשלות בוטיק ומבשלות מסחריות קטנות, שנפגשים במסגרת קבועה, משתפים פעולה ולומדים מהניסיון הקולקטיבי. וזה עובד כמו קסם.
גם השנה נסעתי לשם, למושב צלפון ליתר דיוק, כדי לטעום את הבירות ולדבר עם האנשים שעושים אותן. גם השנה ניכר שיפור באיכות של רוב הבירות והופיעו כמה סגנונות חדשים שלא היו מגיעים לאזור אלמלא שיתוף הפעולה.
מבשלת שריגים
אחת המבשלות המעניינות ביותר באזור. עופר רונן וגלעד איילון, אנשי הייטק לשעבר, התחילו לבשל בירה בנפרד - גלעד בסגנון אירופי קלאסי ועופר בסגנון אמריקני מוחצן. השניים הקימו בסוף שנת 2011 מבשלה במושב שריגים, ובמרכז המבקרים הם מארחים להדרכה וטעימות.
שריגים, עמק האלה, חיטה בווארית. אחת מבירות החיטה המוצדקות בישראל, עם ריחות אופייניים, מבנה נהדר ומרירות נעימה בסיומת.
שריגים, רונן, החיטה המחוצפת. סגנון אחר לחלוטין של בירת חיטה. קליפות הדרים וזרעי כוסברה מוסיפים מורכבות ועניין בכל לגימה.
שריגים, עמק האלה, בלונד אנגלית. בירת קיץ נהדרת, בהירה, קלילה ונעימה. המרירות שלה לא משתלטת והחמיצות בסיומת מרעננת ועושה חשק לעוד.
שריגים, רונן, ההודית המכוערת. היא עשויה עם שלושה שוגי כשות, בריח הדרים ופרי טרופי והטעם שלה מורכב ועשיר. מכוערת, אבל עם המון אישיות.
מבשלת ללה
בכל אחד מהמפגשים האלה עם מבשלי הבירה של מטה יהודה יש לפחות הפתעה אחת לטובה. מבשלת ללה של אלי בכר ממכבים, היתה ההפתעה של המפגש הזה. אלי, גם הוא איש הייטק לשעבר, מבשל בירה כבר ארבע שנים. הוא מדבר בקול שקט ורך וגם הבירות שלו כאלה. מעודנות מאוד, ובעלות גיזוז רך שלא עוקץ את החך אלא מלטף אותו בעדינות.
ללה חיטה. בטעימה עיוורת לא הייתי מנחש שמדובר בבירת חיטה, אבל אפשר לסלוח לה על זה בגלל טעמי הקלייה הטובים, הגוף הקל והחמיצות הנעימה בסיומת.
ללה אדמונית. אייל כהה, מתובלת בקליפות תפוז ובזרעי כוסברה, עם ריחות קרמל ופירות בשלים, טעמים מתקתקים וגיזוז נעים.
ללה סטאוט. ריחות מרתקים ועשירים של קפה, שוקולד ומינרלים ומגע נעים, עשיר בטעמים קלויים, אבל לא מעיק ולא גולש למתיקות.
מבשלת באסטר'ס סיידר
סיידר הוא משקה שמתאים באופן כמעט מושלם לקיץ הישראלי. הוא קל לשתייה, מרווה ומרענן ואין בו אפילו שמץ של גלוטן. את מבשלת באסטר'ס הקים בשנת 2008 דני נילסן במבשרת ציון. כיום היא פועלת באזור התעשייה נחם ומייצרת שני סוגי סיידר, יבש ומתוק, וגם בירה בשם חוצפה, דאבל IPA מרירה במיוחד, עם גוף גדול, מרקם קרמי ולא פחות מ־8.9 אחוזי אלכוהול.
באסטר'ס 48 מתוק. יש לו ריחות תפוחי עץ אפויים, המגע שלו עם החך רך ונעים והטעם פירותי ומתקתק מאוד.
באסטר'ס 67 יבש. תענוג אמיתי. סיידר יבש, קלאסי ומדויק, עם טעמי תפוחים חמוצים וגוף קליל שמאפשר לשתות ממנו המון, בלי להרגיש שהוא מכיל 6.7 אחוזי אלכוהול.
מבשלת שמשון
ליאון סולומון מקיבוץ צרעה הוא המבשל הוותיק בחבורה. את הבירות הראשונות שלו הוא בישל לפני יותר מעשרים שנה מערכות שהביאו לו מחו"ל. את המבשלה פתח לפי כחמש שנים בקיבוץ והוא מבשל, באמצעות ציוד ביתי, מספר גדול במיוחד של סוגי בירה באיכות מפתיעה. אפילו בירה מסורגום (דורה) שמבושלת על פי מתכון דרום־אפריקני ואינה מכילה גלוטן.
שמשון בלונד אייל. אייל בהירה, מהנה וקלה לשתייה שיש לה מגע נעים, מרירות מתונה וטעמים מאוזנים.
שמשון לונדון פורטר. מבוססת על המתכון של מבשלת פולר'ס הבריטית. בירה כהה, עם ריחות קלויים ומגע נעים שלא מכביד על החך.
מבשלת פפו
את תואר "המבשלה המשתפרת של השנה", אני שמח להעניק למבשלה המארחת, מבשלת פפו ממושב צלפון ולמבשלן מוטי בוהדנה. בפעמים הקודמות שטעמתי את הבירות של פפו, לא הצלחתי להתרשם מהן. אבל מאז חלפה לה שנה ומי יודע כמה בישולים, והבירות שבעבר היו קצת עקומות, כמו בירות של מתחילים, הפכו למאוזנות, נקיות ונעימות הרבה יותר לשתייה.
פפו, גולדה, אייל סקוטי. בירה קלילה ומרעננת, עם ריחות פרחוניים של כשות, מגע נעים ומרירות קלה.
פפו, סיידר. סיידר בסגנון צרפתי, עם ריח של קלבדוס, תפוחים אפויים וחמאה, טעמים בשלים וסיומת יבשה. מוטי מגיש אותו בכוסות יין ובצדק גמור.
פפו. אוטמיל סטאוט. סטאוט קלאסית, עשויה היטב, שחורה משחור עם טעמי שוקולד וקפה וגוף נעים ורך.
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו