לארי דיוויד לא אוהב להתראיין. בצדק: למה לו כאב הראש הזה. "סיינפלד", הסידרה שהכניסה אותו להיסטוריה של הטלוויזיה, הניבה לו 800 מיליון דולר, וממנה המשיך לשלאגר הפרטי "תרגיע". כך שהוא לא חש שום צורך לקדם את עצמו או להיות חלק ממשחק היח"צ.
"מְחק היסטוריה": הטריילר
לפעמים, כמובן, גם לדיוויד הגדול אין ברירה. בשנה שעברה התיישב בכיסא המרואיין בפרק הבכורה של "קומיקאים במכוניות שותים קפה", הסידרה האינטרנטית של ג'רי סיינפלד, שבה הם ניהלו שיחת חולין במסעדה, שאיפשרה הצצה לחיבור הקסום ביניהם. לפני שבועיים היה זה סעיף בחוזה מול HBO, שאילץ אותו לבוא למלון הילטון בבוורלי הילס כדי לקדם את סרט הטלוויזיה שיצר. וכך, בזמן שנשיא רשת הכבלים המובילה מדבר עם העיתונאים, צעד דיוויד הלוך ושוב לאורך המסדרון, ספק נרגש, ספק מקווה שהסיוט יסתיים. ליד עמדת הקפה הוא הבחין לפתע בתג שלי, שעליו המילה Israel, הביט בי במבט הדיווידי האירוני, ואמר בידיים משולבות: "אני ואתה בני אותו שבט".
"אכן, אנחנו מאותו שבט, אני עיתונאי מישראל", אמרתי, והחיוך שלו התחלף במבט חשדני. "אה, אז אתה אחד מהם", אמר ומייד תפס מרחק באלגנטיות. שום סעיף בעולם לא יחייב אותו לנהל סמול־טוק עם כתבים.
היה יכול להיות הדוור הבא
הוא נולד בברוקלין ביולי 1947 בשם לורנס ג'ין דיוויד, הצעיר מבין שלושת בניהם של רוז ומורטי, עקרת בית וסוחר בגדים. בדיוק כמו ג'ורג' קוסטנזה, גם הוא החליף עבודות במהלך חייו. לאחר שסיים את לימודיו בקולג' הוא שימש נהג לימוזינה ועוזר משפטי לעורך דין, וכשלא הצליח לגמור את החודש, חזר לגור עם ההורים. בתחילת שנות השבעים החל לקחת שיעורי משחק במנהטן וגילה את כישרונו כמאלתר קומי, מה שהוביל אותו לבימות הסטנד־אפ של ניו יורק עם מופע על ניואנסים הנוגעים להתנהגות בני אדם ואינטראקציות חברתיות בנאליות.
"משחק היה מקום נפלא כדי לזכות בתשומת לב, דבר שכנראה הייתי זקוק לו. כמובן שעם תשומת הלב הגיעו גם הבנות. אז לקחתי שיעורי משחק, העלינו כמה מחזות, וזה לא הרגיש לי מתאים עבורי. אבל היינו צריכים להביא דמויות, וכשהתחלתי לדבר אנשים צחקו. זו היתה ההתחלה שלי בעולם הסטנד־אפ".
בתחילה הצליח להצחיק בעיקר את הקולגות והמלצריות במועדונים. הקהל לא ממש הבין את ההומור שלו. "רציתי להביא לקומדיה שלי את אותו אדם שהייתי עם חבריי, וזה היה קשה מאוד", סיפר בראיון לפני שנתיים. "כשעליתי לבמה הבנתי שהקהל הוא לא אחד מהחברים שלי, והאתגר היה להביא את מה שקורה לי ביום־יום אל הבמה. אנשים לא מבינים כמה זה קשה".
העיסוק הקומי הציל את דיוויד מחיים של אבטלה וכישלון. "אין לי שום כישורים לעשות שום דבר אחר", הוא הסביר פעם. "רגע, אני יודע להחנות מכוניות בצורה נפלאה! אז אני יכול לעבוד במלון ולהחנות כלי רכב עבור האורחים, הייתי יכול להיות די טוב בזה. אני רואה אנשים שעושים את העבודה הזאת, ואני לא חושב שהם יותר טובים ממני.
"אני יודע גם לשרוק לא רע. אבל אי אפשר להרוויח מזה כסף. לקראת סיום הקולג' אמא שלי רצתה שאהיה דוור, היא התחננה שאגש למבחנים במשרד הפנים, ואני פשוט לא רציתי. אני לא יודע למה היא חשבה שלא אוכל למצוא משהו טוב יותר".
ב־1980 כתב דיוויד והשתתף במשך שנתיים בתוכנית המערכונים "Fridays", שלא שרדה. שם גם התחבר עם מייקל ריצ'רדס, שלימים לוהק לתפקיד קוזמו קריימר ב"סיינפלד". ב־1984 עבד עונה אחת כתסריטאי זוטר בתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", שם הכיר את השחקנית ג'וליה לואי־דרייפוס, שכעבור כמה שנים לוהקה לתפקיד איליין בניס. ג'רי סיינפלד, חברו הטוב, סיפר בעבר כי בשנת 1989, כש־NBC הציעו לו סידרה, פנה ללארי. "ידעתי שהיא חייבת להתבסס על הדיאלוגים שלנו. היינו מצחיקים מאוד ביחד, בכל קונסטלציה".
דיוויד התלבט, אך הסכים לשתף פעולה. "סיינפלד" היתה נקודת המפנה החלומית ששינתה את חייו. הוא אף שימש השראה לדמותו של ג'ורג' קוסטנזה. מאז ומתמיד נשענו מרבית החומרים הקומיים שלו על דברים שקרו לו בחייו האישיים, וכך עשה גם ב"סיינפלד". הפרק "הנקמה" בעונה השנייה, שבו ג'ורג' מתפטר ממקום העבודה שלו אבל מתחרט וחוזר לעבודה כאילו כלום לא קרה, מבוסס על המקרה שקרה לדיוויד ב"סאטרדיי נייט לייב": הוא התפטר מהתוכנית בכלל תסכול מתמשך שאף אחד מהמערכונים שכתב לא נבחר לתוכנית. בשלב מסוים התפרץ על המפיק הראשי דיק אברסול ועזב בזעם, אבל יומיים לאחר מכן התייצב לעבודה כאילו כלום לא קרה.
"זה היה רעיון של השכן שלי, קני קריימר, וחשבתי לעצמי שזה דווקא יכול לעבוד. הלכתי לעבודה ביום שני בבוקר, נכנסתי כרגיל לישיבה הקבועה, וכל התסריטאים היו בטוחים שיצאתי מדעתי. המפיקים לא התייחסו אלי בהתחלה, אבל בסופו של דבר זה עבד, חזרתי מייד לתלם". דיוויד אמנם פוטר בתום העונה, אבל את התפרצות הזעם הרגעית עבר בשלום.
בסך הכל הוא חתום על 62 פרקים שכתב ל"סיינפלד", ובהם גם הפרק המיתולוגי על "התחרות", שבו ארבעת החברים מתערבים מי יחזיק מעמד הכי הרבה זמן בלי לענג את עצמו. גם הוא התבסס על מקרה שקרה בעבר לדיוויד ולחבריו. ראשי NBC שקלו לצנזר את הפרק, ודיוויד סיפר בעבר כי היה מתפטר אילו החליטו לגנוז אותו. בסופו של דבר הוא שודר, ולימים נבחר לפרק הטוב ביותר בהיסטוריה של סדרות הטלוויזיה בארה"ב, ברשימה שערך ב־2009 המגזין הפופולרי "טי.וי גייד". דיוויד זכה בזכות הפרק בפרס האמי על כתיבה קומית לשנת 1993, השנה שבה זכתה "סיינפלד" באמי כסידרה הקומית הטובה ביותר.
דיוויד נהג לצוץ מדי פעם בתפקידי אורח קצרצרים ב"סיינפלד", בלי שבעצם ראינו אותו באמת. הוא נתן את קולו לדמות של ג'ורג' סטיינברנר, הבוס של ג'ורג' בניו יורק יאנקיס, שצולם תמיד מהגב, גילם בצילום מרחוק את עורך הדין של פרנק קוסטנזה, ודמויות נוספות שהפציעו לרגע.
דמות הנודניק החביב
ל־HBO הגיע דיוויד ב־1999, שלוש שנים אחרי שפרש מכיסא התסריטאי והמפיק הראשי של "סיינפלד". הוא כתב ושיחק את עצמו בסרט שבו מזמינים אותו לשדר תוכנית ספיישל בערוץ - מעין קונספטשל תוכנית בתוך תוכנית - כשבשעות האחרונות לפני הצילומים הוא ממציא בפני מנהלי התחנה סיפור על אודות אב חורג שאינו קיים, רק כדי לצאת מההתחייבות. הרעיון מצא חן בעיני קברניטי הרשת, והם חתמו איתו על חוזה רב־שנתי. באוקטובר 2000 עלתה הסידרה החדשה שלו "תרגיע", שבמרכזה קונספט קומי המתעד את דיוויד בסביבתו הטבעית עם שחקנים המגלמים את אשתו, את מנהלו האישי ואת חבריו. חלק מהחברים שיחקו לעיתים את עצמם.
"תרגיע" רצה עד כה במשך שמונה עונות, עד סתיו 2011. היא היתה מועמדת שבע פעמים לאמי בקטגוריית הקומדיה; דיוויד עצמו קיבל חמש מועמדויות לשחקן הטוב ביותר. הוא היה מועמד שלוש פעמים לגלובוס הזהב - וב־2002 זכה בפרס על הסידרה הקומית הטובה ביותר. בעונה השביעית ניצל את הפלטפורמה של הסידרה ופיברק איחוד של חבורת "סיינפלד" המיתולוגית, כחלק מעלילת העונה.
בשנתיים האחרונות הוא מחפש את עצמו. גורל הסידרה לא ידוע: מנכ"ל HBO, ריצ'ארד פלפלר, הודיע בשנה שעברה שלדיוויד צ'ק פתוח לעשות איזה פרויקט שירצה, מתי שירצה. אז בינתיים החליט הקומיקאי בן ה־66 לנסות סרט טלוויזיה, ולמרות הצעה מאולפני פוקס, העדיף להישאר בחממה של HBO. "היו לי שתי מחשבות - או לכתוב עונה נוספת של 'תרגיע' או לעבוד על סרט", הוא אומר. "מה שהכריע את הכף היה הרעיון לנסות משהו שונה. לא עשיתי את זה מתוך כוונה לנקז לסרט כמה כיווני עלילה טובים שהיו לי עבור הסידרה, כי אני לא חושב ככה. פשוט הייתי צריך לבחור כיוון שאני רוצה ללכת אליו עכשיו - והנטייה היתה לחדש".
בסרטו החדש, "מְחק היסטוריה" ("Clear History"), שישודר בארה"ב בראשון בלילה ובישראל בשלישי בערב ב־yes3, מגלם דיוויד את ניית'ן פלום, מנהל שיווק בעל זקן עבות ומראה שונה בתכלית מזה המוּכר. ניית'ן הוא מנהל שיווק בחברה לייצור מכוניות חשמליות של יזם ששמו וויל הייני (ג'ון האם, "מד מן"). אחרי שהייני מכריז כי דגם המכונית החשמלית המיועד ייקרא "הווארד", פלום מתפטר, מוותר על מניותיו - ומפספס את הרגע שבו הסטארט־אפ מניב לחברה מיליארדים. כשהסיפור נחשף בתקשורת, הוא הופך מושא ללעג ונאלץ להמציא זהות חלופית.
העלילה מתפתחת בחלוף עשור, כשאותו וויל הייני - כעת מיליארדר נהנתן- עובר להתגורר באי מרתה'ס ויניארד שבמסצ'וסטס עם אשתו הצעירה (קייט האדסון). ניית'ן, המוּכר שם בזהות חדשה, יוזם בעזרת חבריו תוכנית נקמה בבוס לשעבר. בסיפור, שדומה למאפייני העלילה הקבועה של "תרגיע", דמותו של דיוויד מלוּוה באותן דקויות והפרעות סביבתיות המאפיינות את ההומור של דמות הנודניק החביב.
דיוויד לא רק מככב בסרט אלא גם נמנה עם צוות הכותבים והמפיקים. הוא מספר שהרעיון לסרט הגיע בהשראת קטע מספר ביוגרפי על סטיב ג'ובס. "זה התחיל כששמעתי על האדם שפרש מאפל רגע לפני המכה הגדולה, וזה היה מצחיק מאוד. או כמו שאמא שלי היתה נוהגת לסייג את דבריי - לעניות דעתי זה היה מצחיק מאוד. אותו בחור שם את המקרה מאחוריו, אבל אם אני הייתי בנעליו, לא הייתי מפסיק לרחם על עצמי".
מאיפה הגיע הרעיון ללוק הקיצוני?
"לא רצינו שהדמות של ג'ון האם תהיה מסוגלת לזהות את הדמות שלי בחלוף עשור, וידענו שהמראה ההתחלתי צריך להיות שונה בצורה קיצונית. במקור תיכננו שזה יהיה הפוך, שאופיע בהתחלה בלוק הרגיל והמוכר שלי עם הקרחת, ובהמשך אהיה עם הזקן והשיער הארוך. אבל למזלי זה שוּנה. המחשבה שאצטרך לשבת כל בוקר שעה בחדר האיפור כשהופכים אותי לשעיר יותר היתה פשוט בלתי נסבלת עבורי. התוצאה היתה אמנם לא רעה, אבל שנאתי איך שזה הרגיש עבורי - כאילו מחדירים לי 10,000 מקקים לתוך הראש".
קל מאוד להשוות בין הדמות של דיוויד ב"תרגיע" לבין דמותו ב"מְחק היסטוריה". הוא עצמו מודה כי לא ניסה להתרחק מהזהות המוכרת לצופים. "רציתי שהוא פשוט יהיה אדם שמאס בעולם, וככה שיחקתי אותו", הוא מחייך בהנאה. "מעבר לזה לא היה שום דבר. לא עשיתי כלום".
גם בסרט, כמו בסידרה, דיוויד מתקטנן על דברים שוליים ולא מתנצל בפני חבריו. למשל אחרי שהוא מהתעלם מהאי־מיילים שהם שולחים לו לרגל יום הולדתו. "זה מקרה שבאמת קרה לי, שלא השבתי לברכת יום הולדת שקיבלתי באי־מייל. למה, אתה עונה לאי־מייל ביום ההולדת שלך? אתה משיב לאנשים שמברכים אותך? אם כן, אז אתה בטח לא מקבל כל כך הרבה כאלו כמוני".
ויש גם סצנה בסרט שבה הוא מעיר למנהלת המזנון על מזלג שמונח ישירות על השולחן ולא על גבי מפית. "נכון, זה פשוט מגעיל. זה משהו שבסרט נייתן הבליג עליו תשע־עשר שנים עד שהוא פתח את הפה. אבל מעבר לזה אני מגלם אדם נחמד מאוד".
לצד דיוויד משחקים מייקל קיטון, לייב שרייבר, אווה מנדז והקומיקאי האפרו־אמריקני ג'יי.בי סמוב, שמוכר מהופעותיו ב"תרגיע". "היתה לנו רשימה של אנשים שרצינו ללהק לסרט, ולמזלנו, הצלחנו להשיג כמעט את כולם. היו כאלה שהרמתי אליהם טלפון בעצמי, אבל בדרך כלל זה עבר דרך מלהקים. אני יכול לומר דברים טובים על כל אחד מהשחקנים, אבל אווה מנדז באמת הפתיעה אותי ביכולות האלתור שלה. לא ידעתי שיש לה את זה, היא היתה משב רוח מרענן ונהנתה מכל רגע עם הדמות שלה.
"דני מקברייד, שמגלם בסרט את החבר הטוב שלי, היה מדהים. לא הכרתי אותו לפני כן וקיבלתי המלצה לגביו. לשנינו יש בתי קיט במרתה'ס ויניארד, וקבענו פגישה בשנה שעברה. היתה לנו כימיה מיידית, והצעתי לו בו במקום להשתתף בסרט. בסצנות שצילמתי איתו הוא פשוט הפליא אותי בזריזות הקומית, לא תיארתי לעצמי שהוא כזה חד. הנוכחות שלו החמיאה לדמות שלי מבחינת האינטראקציה מול המצלמה, למרות שלא בכל סצנה הוא היה אמור להיות מצחיק".
איך זה לעשות סרט אחרי כל כך הרבה טלוויזיה?
"לא פחות מהנה. כל השחקנים אילתרו את הטקסטים שלהם, והיה במאי מצוין שכיוון את הספינה, גרג מוטולה, כך שכל מה שנותר לי היה פשוט לשחק. אחת התובנות העיקריות שלי מהסרט היא ש־90 אחוזים מהשחקנים פשוט אוהבים לאלתר, וכל מי שהופיע בסרט לקח את זה בקלות, בין שהם התנסו בזה בעבר או לא. עבור ג'ון האם ואווה מנדז זו היתה חוויה נפלאה, הם נהנו ממנה מאוד. עבורי, השילוב עם הבמאי היה כמו הקלאסיקה האמריקנית של חלב ועוגיות".
מי זה מי מביניכם?
"תראה, אני רגיש לחלב ומוצריו".
אתה נוהג למחוק את ההיסטוריה שלך, בגלישה מהאינטרנט למשל?
"אני בכלל לא משתמש במחשב. חוץ מזה, אין לי שום סיבה למחוק את ההיסטוריה שלי, מצידי שהכל יהיה שם בחוץ".
בנות הופכות אותי לשבר כלי
בתחילת שנות ה־90 הכיר דיוויד את לורי לנארד, שהיתה בעלת משרד עצמאי להפקות ולייצוג קומיקאים. השניים התחתנו ב־1993 והביאו לעולם שתי בנות, קאזי (היום בת 19) ורומי (17). עם השנים הפכה לורי לפעילה למען איכות הסביבה - בדומה לשריל, אשתו של לארי ב"תרגיע". השניים התגרשו לפני שש שנים, לאחר שעל פי דיווחים, היא בגדה בו עם קבלן בניין; שמועות עסיסיות יותר טענו כי ניהלה רומן עם סגן הנשיא לשעבר, אל גור, שעימו התיידדה כשהפיקה את סרטו התיעודי זוכה האוסקר "אמת מטרידה".
בראיון בתוכנית של ג'יי לנו לפני שנתיים דיבר דיוויד על השמועות, בלי להתייחס לשם הגבר שאיתו בגדה גרושתו. "היא חשבה שזה יהיה נחמד לשכב עם אדם שהיא מאוד מחבבת, היא רצתה לנסות את זה. ואני אמרתי שזה לא רעיון טוב, כי אתה לא רוצה לשכב עם אנשים שאתה באמת מחבב. אי אפשר שהסקס יהיה טוב עם מישהו שאתה מחבב, כי אחרת, איך תוכל להמשיך לדבר איתו?" אם הטקסט הזה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה: את המשפטים האלה ממש מחליפים ביניהם ג'רי ואיליין באחד מפרקי "סיינפלד".
לפני שנתיים הכיר דיוויד את השחקנית איימי לאנדקר, שהתארחה באחד מפרקי "תרגיע", ומאז הם ביחד, אם כי לא נישאו. היא גם מופיעה בדקות הראשונות של "מחק היסטוריה" כבת זוגו של גיבור הסרט. על פי הדיווחים, לאנדקר היתה נשואה בתחילת הקשר ביניהם, עד שעזבה למען דיוויד את בעלה, העיתונאי ג'קסון לינץ'. דיוויד כמובן סירב להתייחס לשמועות ושיחרר אז תגובה קצרה לעיתונות, ולפיה הנישואים היחידים שאי פעם פירק הם שלו עצמו.
ביוני 2011 העניק דיוויד ראיון נדיר למגזין "רולינג סטון", שבו התייחס לחייו כגרוש טרי. "למה שמישהו בכלל יפנה אלי? מי עוצר ברחוב לדבר עם אדם זקן וקירח? אף אחד! אלמלא הייתי על מסך הטלוויזיה, אף אחד לא היה ניגש אלי, אנשים היו בורחים ממני. אם הייתי מנסה לפרלטט עם אישה ולא היה לה מושג מי אני, היא היתה נמלטת. כי מי מאיתנו לא רדוד?
"ולמה שארצה להינשא בשנית? למה לי ההסכם הזה בכלל? כבר יש לי ילדים. הכי טוב בשבילי זה להיות הורה רווק, כי אז אתה מקבל גם זמן חופשי כשהילדים נמצאים עם אמא שלהם, ומרוויח את המיטב משני העולמות. אפשר להרחיב בנושא הזה: אתה מתחתן, מביא ילדים ומתכנן להתגרש אחרי שהילדים נולדים, כשהם בני 4. יודע מה? בני 6".
בפרק של "פגוש את הקומיקאים" (בשבוע הבא ב־yes דוקו), תוכנית הראיונות של הסטנדאפיסט הקנדי דיוויד סטיינברג, שגם ביים פרקים של "סיינפלד" ושל "תרגיע", הודה דיוויד בחולשתו לנשים. "הייתי נער שמח בחלקי, אבל מרגע שהבנות נכנסו לתמונה פשוט רציתי אותן וניסיתי כל הזמן להבין איך משיגים אותן. רציתי אותן עירומות ורציתי לגעת בהן, אבל לא הבנתי מה עלי לעשות. מעולם לא חשקתי במשהו בעוצמה כזו, וגם לא יכולתי להסתיר את העובדה שהזדקקתי להן בצורה נואשת. בנות הופכות אותי לשבר כלי".
הוא נשאל על סכומי הכסף שהרוויח מ"סיינפלד", והשיב: "אין לי אפילו קרוב לסכום שאנשים כותבים שהרווחתי. אשתי קיבלה חצי מזה, וכל העסק מגוחך. את ג'רי לא שואלים כמה כסף יש לו, רק אותי. ובסוף הטענה היא שלג'רי זה מגיע, כי הוא כיכב בסידרה, ולי רק שיחק המזל".
באופן אירוני, גורלו של דיוויד עצמו היה יכול להיות עגום כמו הדמות הנלעגת שהוא מגלם ב"מחק היסטוריה", מאחר שבתחילת דרכה של "סיינפלד" - שהשיגה נתוני צפייה פושרים - היה מוכן להרים ידיים. חרף הכרזות חוזרות ונשנות על פרישה, שרד לבסוף עד תום העונה העונה השביעית. ב־1998 חתם עם ג'רי סיינפלד על עיסקת זכויות שידור בשווי 1.7 מיליארד דולרים, שעליה הוא מסרב נחרצות לדבר.
"בתחילת העבודה על הסידרה היו כמה פעמים שאמרתי בפירוש שאני מתפטר מ'סיינפלד'", הוא מגלה בשיחה עם העיתונאים, "וכשאמרתי את זה התכוונתי לכל מילה, זה לא היה סתם איום. אבל זה לא חזר בשלבים מתקדמים יותר, לאחר שהסידרה התבססה".
מה היה קורה לו היית עוזב בהתחלה?
"הייתי כמובן מפסיד סכום כסף לא מבוטל. לא הרווחתי כסף אמיתי מקריירת הסטנד־אפ שלי, ובטח שלא בתקופה שהייתי מוכר חזיות. אבל אז לא חשבתי על זה ככה. לא ראיתי איך 'סיינפלד' מתקשר לכיס שלי באופן נקודתי, הראש שלי לא חושב בצורה כזאת, שמשהו יהיה כה מצליח. ודאי שלא שיערתי ש'סיינפלד' תהיה כזו הצלחה. אבל אם לא הייתי נשאר, הסידרה ממילא לא היתה כזאת טובה".
לעולם לא אהיה כמו וודי אלן
ברזומה הקולנועי של לארי דיוויד גם שלושה קרדיטים בסרטים של וודי אלן - שתי הופעות מינוריות ב"ימי הרדיו" מ־1987 וב"סיפורי ניו יורק" מ־1989 (גם את הרעיון הזה ייבא לאחד מפרקי "סיינפלד"), וגם תפקיד ראשי בסרט "מה שעובד" מ־2009. בשנה שעברה שיחק בתפקיד הסאטירי של הנזירה מרי מנגלה בעיבוד הקולנועי ל"קרועים על כל הראש". בטלוויזיה הופיע בתפקיד עצמו כמיוצג של ארי גולד ב"הפמליה", וגם בפרק של סידרת הילדים המצליחה "האנה מונטנה".
"הבנות שלי היו מעריצות נלהבות של 'האנה מונטנה', אז לקחתי אותן להקלטה של אחד הפרקים", הוא משחזר. "כעבור שלושה ימים קיבלתי שיחת טלפון עם הצעה להתארח בסידרה. סיפרתי לאשתי שכתבו לי תפקיד, והיא הפצירה בי לעשות את זה. אני זוכר איך בזמן שניגשתי למקרר, עניתי להם לא שאני יכול לקבל את ההצעה. מובן שבסוף קיבלתי אותה והתארחתי בסידרה, עם בנותיי שהופיעו לצידי".
אתה רואה את עצמך מביים כמו וודי אלן? יש ביניכם קווי דמיון: שניכם יהודים ניו־יורקים נוירוטים.
"ברור שהמקום שבו אדם גדל משפיע על כל חייו. אני גדלתי בבניין בן שש קומות, בערך תשע דירות בכל קומה, ובכולן התגוררו יהודים. אז זה מאוד השפיע עלי. אבל לעולם לא אוכל להיות כמו וודי. נראה איך הסרט הזה יתקבל. פוטנציאלית אני יכול לעשות סרט כל שש־שבע שנים, זה יכול להיות סידור שיתאים לי".
תהיה עונה תשיעית ל"תרגיע"?
"זו שאלה מעולה, אבל באמת שאין לי מושג. נסה אותי שוב בעוד חצי שנה. זו החלטה לא פשוטה עבורי לעשות עונה נוספת, אני לא לוקח אותה בקלות. אני מתמהמה עם הכרעות, בדיוק כמו לפני שהחלטתי להתחתן. אני טיפוס מאוד לא החלטי, חכה שתשב איתי במסעדה".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו