"ביגמיה זה כשיש לך אישה אחת יותר מדי. מונוגמיה זה בדיוק אותו הדבר", ניסח המחזאי והסופר אוסקר וויילד את האג'נדה שלימים ידבקו בה הגברים לבית כולאני. בניגוד לסיטקומים ישראליים שהתהדרו בשמות משפחה, מטרתו של סרט התעודה "משפחת כולאני" אינה לבדר. סרט הביכורים של גיל גולן (לשעבר כולאני) מעלה שאלות על זוגיות בעידן המודרני, על נאמנות ועל אהבה. האם אפשר לאהוב אותה אישה עשרות שנים? האם, מבחינה ביולוגית, אפשר להישאר נאמן לאחת? ומי מעוניין בכך בכלל? "משפחת כולאני" היא הרפתקה שמחה ומרירה, עליזה ומייאשת, המסתיימת - זמנית - בסוף פתוח. אתם יכולים לדמיין איך זה ייגמר במציאות: בטיפול זוגי.
"אני אוהב נשים. אני אוהב לעשות סקס, והרבה סקס", מעיד על עצמו הנשוי הטרי, אבנר, "כל יום שהולך לא חוזר". הדובר, גבר בן 74, הוא אבי שושלת כולאני. אחד מארבעת בניו הוא אביתר, אביו של הגיבור, גיל. האחרון משמש גם גיבור ובמאי הסרט. המכנה המשותף של בני כולאני הוא קשר הדוק עם הליבידו שלהם. "סבא כל יום עם מישהי, הוא חושב שזה בריא", מעידה סבתו (הגרושה) של גיל, רגע לפני נישואיו הקרבים לאישה אחרת. ספוילר: גם בה הוא עומד לבגוד. את המורשת שהנחיל סבא אבנר אימץ הבן הבכור, שבגד ללא הרף באשתו. לשאלה המעסיקה שנים ארוכות פסיכולוגים וסוציולוגים, אם מדובר בסביבה או בתורשה, יש לכולאנים תשובה ברורה."אתה יודע, זה משפחתי, גנים. גנים של פסיכים", מדווחת הסבתא, משוכנעת מדובר בקללה עתיקה. הדור הראשון בגד, הדור השני בגד, ובחדר טיפולים יושב גיל עם מצלמה ומצייר דיוקן עצמי שלו, "מפלצת בלי נשמה", משוכנע שגם הוא לא יוכל להימנע מלבגוד בבת זוגו האהובה.
דרך הטיפול של גיל נחשף סיפור משפחתי מורכב וקשה. הבגידות התכופות של האבות השאירו את חותמן, צילקו את הבנים. אביתר גדל בבית נטול שמחה, גיל גדל בבית מלא סודות ושקרים. לאורך הסרט נחשפת האמת העירומה, כשהכביסה המלוכלכת של משפחת כולאני מתאווררת בחוץ (זו אינה רק מטאפורה: יש גם כביסה אמיתית שמתנופפת ברוח). אם הגענו כבר לעולם קלישאות הכביסה, אז הנה עוד אחת. גיל נחוש להסיר מעליו את כתם הבוגד הסדרתי. הוא כבר מבין מה שלא הבינו אבותיו, שגברים מלכלכים, אבל נשים מסוגלות למחות כל כתם, מלבד את הקשים ביותר, אלה שמכתימים את הלב.
"זה לא בסיסטם שלי", מסביר גיל לזוגתו מדוע הוא לא מסוגל להתחייב, להעניק אופק ליחסיהם. כשהיא נרדמת הוא רץ לפלרטוטי לילה במחשב. כולם סקסיים, מסתוריים ושנונים מאחורי המקלדת, אבל כמו שהובהר בסצנות הקודמות, כשמדובר בבני כולאני הטכנולוגיה לא ממש חשובה. המטרה היחידה היא כיבוש. בחדר העריכה נתן הבימאי לסבו ולאביו הצבעוניים והכריזמטיים לבוא לידי ביטוי. הוא לא חסך גם בשיבוץ דמעות, המעידות על המחיר שמשלמות נשים אשר קשרו את חייהן בבני כולאני, בכל הדורות.
היעדרה של קריינות הופך את הצפייה ב"משפחת כולאני" לגיבוב סצנות משפחתיות וזוגיות. חלקן מרגשות, אחרות מטרידות ועצובות. ניכר חסרונו של חוט שדרה. יד יציבה היתה יכולה לגבש את הסיפור יותר, אולי אפילו לארגן לו סוף (זמני). וויילד אולי היה מסכם זאת כך: "אושרו של אדם תלוי באנשים שעימם לא התחתן".