מחקר שנערך על ידי חוקרים במרכז למחקר חיות בר באוניברסיטת קיוטו, ופורסם לאחרונה בכתב העת PLOS ONE, פותר תעלומה ארוכת השנים הנוגעת לתקשורת הקולית של חתולים.
צוות המחקר, בהובלת יומה אוקמוטו, התמקד בגן הקולטן לאנדרוגן (AR), הקיים בשתי צורות בחתולים: הסוג הקצר והסוג הארוך. ממצאיהם מגלים כי חתולים הנושאים את הווריאנט הקצר של גן ה-AR נוטים לגרגר ולהשמיע קולות בתדירות גבוהה יותר מאלה עם הווריאנט הארוך.
"אנו מקווים להעמיק את הבנתנו בחתולים באמצעות המחקר שלנו ולתרום לבניית יחסים מאושרים יותר בין חתולים לבני אדם", אמרה אוקמוטו. המחקר בחן 280 חתולי בית מעורבי גזע. החוקרים קישרו את הנתונים הגנטיים עם הערכות התנהגות שסופקו על ידי בעלי החתולים באמצעות שאלונים מפורטים.
אחד מהגילויים של המחקר הוא התפלגות וריאנטים של הגן בין אוכלוסיות חתולים שונות. וריאנט גן ה-AR הקצר נמצא יותר בחתולים מעורבי גזע, שרבים מהם הם חתולי רחוב שחולצו. חתולים אלה נוטים להיות קולניים יותר מחתולי גזע טהור, כנראה בשל הצורך בתקשורת קולית כדי לשרוד. לעומת זאת, חתולי גזע טהור נוטים יותר להחזיק בווריאנט הארוך והם בדרך כלל פחות קולניים.
על פי המחקר, חתולים זכרים עם הגן הקצר דווחו על ידי בעליהם כקולניים יותר כלפי בני אדם. לעומת זאת, חתולות נקבות עם אותו וריאנט גנטי מראות התנהגות תוקפנית מוגברת כלפי זרים. ממצאים אלה מצביעים על כך שגן הקולטן לאנדרוגן עשוי להשפיע על כל ספקטרום התקשורת הקולית של חתולים.
המחקר גם השווה את הווריאנטים של חתולי בית עם אלה של חתולי בר ו-11 מיני חתוליים אחרים. הגרסה הארוכה של גן ה-AR נמצאה רק בחתולי בית. כל המינים הפראיים שנבדקו החזיקו רק בווריאנט הקצר. אפילו המינים הקרובים ביותר של חתולי הבית לא החזיקו בצורה הארוכה יותר של הגן.
למרות הקשר הארוך בין האנושות לחתולי בית, המטרה המדויקת של הגרגור נשארה מסתורית במידת מה. מחקרים קודמים הציעו שגרגור עשוי לשמש כמנגנון ריפוי, שכן רטט בתדרים מסוימים קשור להתחדשות רקמות, הפחתת כאב וחיזוק עצמות.
"התגובה הציבורית לפרסום הכוונה לביצוע המחקר הייתה גבוהה. תוך יום אחד בלבד, 265 בעלי חתולים מרחבי יפן רשמו את חתוליהם להשתתפות", אמר אוקמוטו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו