הכרישים הריחו דם והגיעו בטיסה מניו יורק. אי.די.בי עומדת ליפול לידיים של וול־סטריט. זה לא צריך להיות רגע עצוב לציבור אלא רגע של פיכחון. או בעצם רגע של "בהירות". אמר זאת טוב יותר ממני גורדון גקו, הדמות הפיקטיבית שהמציא אוליבר סטון ושאותה שיחק מייקל דאגלס בסרט "וול־סטריט". גקו, אותו סמל של הקפיטליזם, נואם באחד מרגעי השיא של הסרט ואומר: "תאוות בצע היא טובה (Greed is good). היא מבהירה, חותכת ותופסת את המהות של הרוח האבולוציונית".
הסרט ההוא נעשה בשיאן של שנות ה־80 של ממשל רייגן ותאצ'ר והפך לביטוי מוחשי מאוד למה שהפכה להיות וול־סטריט. בסיכומו של דבר הוא ניבא את סופה של אותה תקופה. וול־סטריט צללה אחר כך למיתון, עלתה מחדש וירדה שוב ב־2008 עד שכמעט התרסקה, והנה כעת היא חזרה לעניינים בארה"ב וגם אצלנו. המחזוריות הזאת תלווה אותנו הלאה, היא טיבו של הקפיטליזם.
המתווה של ההסדר שהושג בבוקר יום שישי הוא פשוט. אי.די.בי עוברת לבעלי החוב והם לא מציעים לדנקנר שום דבר בתמורה. הם לא עושים את זה כי הם מתיימרים להיות פילנתרופים לציבור הרחב, הם לא עושים את זה בשביל איזה רב או מקובל, בשביל החברים מצמרות הבנקים (שגם הם ירוויחו, אל תדאגו) - הם עושים את זה בשביל רווח - פשוט וברור.
מכיוון שאיגרות החוב האלה הונפקו על ידי דנקנר עצמו במסע הבטחות ארוך מדי. מכיוון שהכספים האלה יצאו מהפנסיה של הציבור - אז זה טוב שכרגע מי שפועלים בשמה רוצים להרוויח. הפנסיה שלנו צריכה לקבל את המקסימום שהיא יכולה להשיג. ואם זה מה שהכרישים של וול־סטריט עושים, זה מה שישרת את הפנסיונרים.
אנחנו לא צריכים פירמידות. ועדת הריכוזיות הבינה את זה, אבל כבר לא צריך את המסקנות שלה. מספיק שהמוסיקה השתנתה והפיננסיירים הישראלים יוצאו מהחדר. שלמו חובות או שתאבדו הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו