"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המינהל האזרחי הוא הבעיה, לא הפתרון

,עודכן

בואו נדבר על המינהל האזרחי. הגוף שאמור להיות "ממשלת יהודה ושומרון" אמנם לא מעניין את הישראלי הממוצע, אבל הרשלנות שלו אמורה להדאיג את כולנו, ברמה של בכייה לדורות.

שני תחקירים חשובים שודרו בתזמון לא אידיאלי בשבוע שעבר. בתחקירים של צביקה יחזקאלי וארגון "עד כאן" הוצגה המציאות העגומה ביהודה ושומרון, ללא פילטרים. התחקיר הראשון נכנס לתוך מנגנוני הרש"פ והציג תוכניות אימתניות להשתלטות שיטתית על אדמות בשליטה ישראלית, בסיוע שמן מאירופה כמובן, והתחקיר השני בדק מה מתחולל במסדרונות המינהל האזרחי. ואוי מה שהוא גילה. הוא גילה את עומק הריקבון שמגיע עד לפגיעה בחיי אדם, כשאחד מעובדי המינהל משמש מרגל ומדליף מידע לרש"פ על פלשתינים תמימים המבקשים למכור את אדמתם ליהודים. דינם של אותם פלשתינים הוא עינויי תופת בואכה מוות. הוא גם גילה שבקלות אפשר היה לעלות על זה, לו רק היו רוצים שם במינהל. לו היו מתעניינים, היו מגלים שגם המדליף הוא קורבן שנחטף ועונה בידי הרש"פ, ונתון עכשיו למרותם.

וזה, בטעימה, הסיפור של המינהל האזרחי. אותו גוף שהוקם כדי ליישם את המדיניות האזרחית והביטחונית של ממשלת ישראל, הפך להיות הגוף שמקים דה־פקטו את המדינה הפלשתינית, בלי הסכמי שלום, בלי הצהרות ובלי פרסי נובל. בחסות המינהל האזרחי נוצרות טבעות חנק סביב היישובים הישראליים, ולאף אחד לא אכפת. הסיפורים לא מפסיקים לזרום. תושב תלם שמודאג מטבעת החנק שמתהדקת סביב היישוב ומספר על כריתת יערות ועל סלילת כבישים, תושב מצפון השומרון שמדווח על השתלטות על יותר מ־200 דונם שנושקים לקו הירוק, תושבים מתקוע שרואים את השטח נאכל מול עיניהם, גוש אדומים, גוש עציון, גוש שילה, בקעת הירדן. הכל. מסירת חיסול של שטחי יהודה ושומרון.

המינהל האזרחי אמור היה לעצור את ההשתוללות או לפחות לזעוק, להעיר את הדרג המדיני על הטירוף הפלשתיני־אירופי. אבל כשהוא פועל, זה לאט ובקושי, אלא אם כן צריך להרוס פרגולה בכפר אדומים, אז המכונה עובדת היטב. אין שם אפילו נתונים עדכניים על היקף הבנייה הבלתי חוקית והפלישות לקרקע. בדו"ח המבקר משנת 2020 עולים מחדלים שכמעט שורפים את הדף, בעיקר כשמבינים שבסוף מדובר בחיי אדם.

כמעט כל תחום שנמצא באחריות המינהל פשוט מוזנח, למעט אכיפה נגד יהודים. אכיפת פלישות לקרקע? טיפול במחצבות הבלתי חוקיות? השלכה והצתה של טונות אשפה בשטח פתוח? איכות סביבה וזיהום נחלים? גניבת חשמל ומים? הפקרות מוחלטת. שמירה על עתיקות? כמעט כל אתר שלא בתחומי היישובים מושמד.

אנשי המינהל משתמשים בתירוץ הקבוע: חוסר תקציב. אבל רמת הריקבון והכשל עמוקה יותר מכסף. המינהל האזרחי הוא יצור כלאיים שפשוט לא עובד ופוגע ביהודים ובערבים כאחד, בעודו מאכיל את המפלצת, הרשות הפלשתינית, דווקא על גבם של פלשתינים שרוצים נורמליזציה, רוצים אישורי עבודה (ונשדדים), רוצים לממש את זכות הקניין (ונרצחים). את המינהל האזרחי צריך לסגור. באופן מדורג ואחראי, אבל לסגור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר