משרד התרבות: יתרון ההמשכיות

ממשלה חדשה מביאה עימה סדרי עדיפויות חדשים, חשיבה חדשה ופתרונות שלא תמיד עלו בדעתם של מקבלי ההחלטות הקודמים. חדשנות היתה ותמיד תהיה חשובה, אך לעיתים הרצון לחדש ולשנות לא נובע מצורך אמיתי, כי אם מרצון של הקברניטים החדשים להטביע חותם ומניסיון להציג את העבר כאותה "פוליטיקה ישנה", שצריכה לפנות את מקומה ל"פוליטיקה החדשה" הנקייה מכתמי העבר, גם אם הכתמים לא היו מכוערים כל כך.

חוץ מראש הממשלה, רק שלושה שרים נותרו במשרדיהם בממשלה הנוכחית - שר התחבורה ישראל כץ, השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' ושרת התרבות והספורט, לימור לבנת. לא מעט ביקורת יצאה מגופי התרבות ביחס לשרה לבנת בקדנציה הקודמת, הרבה טענות הושמעו וויכוחים התנהלו. עם זאת, למרות הביקורת וחילוקי הדעות, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי בניגוד לקודמיה, השרה לבנת הצליחה להגדיל, גם אם במעט, את תקציב התרבות וכן להגן עליו מקיצוצים רוחביים שחלו על כל משרדי הממשלה האחרים חוץ ממשרד הביטחון.

* * *

העובדה הזו מצטרפת לכמה מגמות חיוביות: הראשונה היא מדיניות המשרד בדבר החשיבות של הקמת מוסדות יוצרים מחוץ לאזור המרכז, ובין השאר הושג תקציב חדש של כ־21 מיליוני שקלים לקידום פעילות תרבות באזורי הפריפריה, אזורים שהאפליה התרבותית שממנה הם סובלים עולה אפילו על האפליה התעסוקתית. השנייה היא הקשר הרצוף שנוצר בשנתיים האחרונות בין אגפיו השונים של משרד התרבות לבין איגודי היוצרים והשחקנים והפתיחות לשמוע הערות על הקריטריונים הקיימים וקיומו של שיח משותף על תיקונם. ולבסוף, ההתגייסות המהירה והכנה במצבי משבר, דוגמת הניסיון של עיריית הרצליה לסגור תיאטרון יוצר (ולא עוד אולם שמארח הצגות בידוריות), וזאת מתוך הכרה של השרה והמשרד בחשיבותם של גופים יוצרים למדינתנו הקטנה שמעוניינת לשמר את שפתה ואת אופייה.

לאחר שכבר הכירה בפריפריה כמושא השקעה חיוני ובו בזמן עשתה מאמץ לשמר את מוסדות התרבות שנקלעו למשבר, תעשה נכון שרת התרבות אם תשמור על הקו הקיים ותעסוק כעת גם בהרחבת תשתיות התרבות, הכוללות בין השאר הקמתם המדורגת של 7-5 תיאטראות נוספים מחוץ לאזור תל אביב. את התיאטראות החדשים אפשר להקים בערים שבהן קיימים ריכוזי אוכלוסייה גדולים, ופריסה ראויה שלהם ברחבי הארץ תעודד את היצירה בפריפריה ותפרק את הריכוזיות בתחום התיאטרון, תוך כדי מתן אלטרנטיבה פרקטית ליוצרים ולשחקנים.

כל אלו מובילים למסקנה כי העובדה שתחום התרבות לא נאלץ להתחיל להתרגל לשר או לשרה חדשים היא הזדמנות היסטורית להמשיך תהליכים נכונים וראויים. השנים הקרובות יכולות לטמון בחובן עוד הרבה ויכוחים והתנגחויות, אך לתפיסתי, נכון יעשו מנהלי מוסדות התרבות וראשי האיגודים המקצועיים אם יזהו את המגמה החיובית ויעשו מאמץ ויתמקדו בפעילות משותפת למען השינוי המיוחל בתחום התרבות, שכן הרחבתה של ליבת הפעילות התרבותית היוצרת בישראל והנגשת העשייה התרבותית לכל השכבות, המגזרים והאזורים במדינת ישראל הן משימות לאומיות.

כולי תקווה כי בסיומה של הקדנציה השנייה לכהונת שרת התרבות, נוכל להתגאות בכך שהתרבות הפכה לנחלת המדינה כולה, על כל אזרחיה ואזוריה.