פרשת עמנואל רוזן: תהליך הוגן, ולא בכיכר העיר

מכבסת המילים עבדה אתמול שעות נוספות. המשטרה הודיעה שהיא פותחת ב"בדיקת" החשדות נגד עמנואל רוזן. הבעיה היחידה היא שהחוק אינו מכיר חיה כזו. הוא מכיר רק חקירה, ובנסיבות העניין דנן דומה שהיא מחויבת המציאות.

לפי חוק סדר הדין הפלילי, כאשר "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". גם מכתב אנונימי, וגם שמועה שיש לה רגליים שמסתובבת בשוק, עשויים לחייב - לא לאפשר - את המשטרה לפתוח בחקירה. קל וחומר כאשר מדובר בעשרות עדויות, שתוכנן של חלק מהן קשה ביותר, שהגיעו לידיעת הציבור כולו, והמשטרה בכלל זה, ומחייבות אותה לבדוק את אמיתותן.

הבעיה הגדולה היא שפתיחה בחקירה מטילה צל כבד על החשוד ועלולה לפגוע בשמו הטוב לצמיתות. גם אם יוכח כעבור זמן קצר, כפי שהיה בפרשת גדעון סער, שלא דבק ולו אבק פלילים במעשיו והכל פרי עלילה מרושעת, הכתם עשוי לדבוק בו לאורך ימים ושנים.

מסיבה זו יצרו דוברי המשטרה ויחצני החשודים את המונח "בדיקה משטרתית", שזכרו לא בא בחוק ונועד להמתיק במקצת את טעמה המר והקשה של החקירה. רק בסיום ההליך, שאינו צריך לארוך זמן רב, יוכלו לדעת האומנם כל אלה מגבשים תשתית מינימלית לקיומה של עבירה.

ה"בדיקה" הנוכחית מעוררת שאלות קשות ביחס לתפקידה של התקשורת בסיפור. כמו במקרה קצב, ידעו ובמשך שנים רבות לא מעט אנשי תקשורת על החשדות המיוחסים לרוזן, אך מילאו פיהם מים. כעת, ברגע שהפרשה התפוצצה, הם ממהרים לשפוך את דמו בראש חוצות.

אכן, כאשר מדובר בחשד לעבירות מין, חלה חובת זהירות מיוחדת. ניסיון החיים מלמד שכאשר מדובר בעבירות מסוג זה, לא אחת "אין עשן בלי אש", ולמרות זאת הקורבן נמנע מלהתלונן. הבושה, הפחד שמא "לא יאמינו לי", וכך גם החקירה הנגדית המתישה העתידית על דוכן העדים, מרתיעים את הקורבנות. יתר על כן, חלק מהן תיארו את החקירה הפולשנית במשטרה כ"אונס שני". לצד חובת זהירות זו, יש להסתייג מהשפיטה בכיכר העיר, אשר לה אנו עדים ביומיים האחרונים. גם שדרן בכיר, כמוהו ככל אדם, זכאי ליהנות מחזקת החפות ומהליך הוגן עד אשר תוכח אשמתו. בבית המשפט, ולא בכיכר העיר.