השמחה לאיד של כמה מכלי התקשורת בישראל בשל דחיית (ולא ביטול) ביקורו של ראש הממשלה באיחוד האמירויות, כמו גם בשל ה"משבר" עם ירדן, מלמדת יותר מכל על מצב הרוח של הפרשנים ופחות על מצב היחסים שבין ישראל לבין העולם הערבי. הביקור באיחוד האמירויות יתקיים קרוב לוודאי בזמן הקרוב וגם היחסים עם ירדן ישובו, ובעצם כבר שבו, למסלולם, מסלול מורכב ומאתגר ככל שיהיה, שהרי את תהליך פריצת החומות ויציאתה של ישראל למרחב אי אפשר לעצור.
לצילומי לחיצות ידיים, חיבוקים ונשיקות, כמו גם לכיפופי ידיים ולהיעלבויות, יש חשיבות. אבל הם אינם חזות הכל, וודאי שאינם תחליף למציאות בשטח. כך התברר עוד בשנות ה־90 העליזות לאותם אדריכלי שלום שביקשו לשכנע את הציבור בישראל לתמוך בוויתורים מרחיקי לכת תמורת מצג שווא של שלום חם עם הפלשתינים או עם הסורים.
כשנחתמו "הסכמי אברהם" בין ישראל לבחריין ולאיחוד האמירויות, ובעקבותיהם גם הסכמי הנורמליזציה עם סודאן ועם מרוקו, נשמעה הטענה כי אין מדובר בפריצת דרך היסטורית, ושכל רצונן של מדינות ערב הוא להתקרב לממשל טראמפ. משעזב הנשיא טראמפ את הבית הלבן, היו מי שציפו אצלנו שהסכמי השלום יקרסו והערבים יפנו עתה כתף קרה לישראל.
אלא שקרה בדיוק ההפך. למרות הכתף הקרה מצד ממשל ביידן לידידותיה של ארה"ב במפרץ ולמרות פייסנותו כלפי האיראנים, הרי הקשרים בין ישראל לבין מדינות המפרץ רק הולכים ומתהדקים. ראש הממשלה לא הגיע אמנם בשבוע שעבר לאיחוד האמירויות, אבל במקומו הגיעה הבשורה כי איחוד האמירויות תשקיע 10 מיליארד דולר בכלכלה הישראלית.
הייחוד של "הסכמי אברהם" הוא השילוב המנצח שבין הכרת השליטים ביתרונות הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים העצומים הכרוכים בהידוק הקשרים עם ישראל, לצד החום והידידות שבהם מתקבלת ישראל בדעת הקהל במפרץ. כידוע, אין זה המצב במדינות ערב האחרות, שבהן מכירים האזרחים בחשיבות הקשרים עם ישראל ואינם קוראים לשוב למצב מלחמה עימה, אבל מאידך אינם חדורים, בלשון המעטה, חום והתלהבות ביחס לישראל, ומתקשים להתגבר על משקעי העבר.
ירדן היא דוגמה טובה לכך, והחריקות ביחסים עימה הן עניין מובנה, ללא קשר לזהות השליט הירדני או הרכב הממשלה בישראל. הממסד הירדני, ובראשו משפחת המלוכה, מכיר באינטרס הירדני לשימור הקשרים עם ישראל ומגלה עניין בפירות הכלכליים והאחרים שניתן להפיק מהם. אך הוא שבוי בידי הרחוב הירדני, הנוהג לפרוק את תסכוליו על הצרות מבית, דרך עוינות לישראל. ישראל מגלה הבנה ועוברת לסדר היום, וגם הירדנים מגלים סבלנות בכל פעם שהם נתקלים בקשיים שעורמת הביורוקרטיה בישראל תוך חוסר רגישות למציאות הירדנית.
אבל דינן של סערות בכוס תה ושל כותרות צעקניות בעיתון שהן חולפות, ושיירת השלום ממשיכה בדרכה. את השיירה הזו אי אפשר לעצור, משום שהיא צועדת על קרקע מוצקה של עוצמה ישראלית, ביטחונית, מדינית וכלכלית, שבה מכירים כבר כל שכניה.
פיאסקו? חכו קצת עם השמחה לאיד
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
