אקדמיה חד־ממדית

בביקוריי האחרונים בארה"ב שמתי לב לכך שהסביבה האקדמית השתנתה מאוד מאז למדתי באוניברסיטה. נחשפתי למקרים של "ביטול תרבות", כלומר מחיקת גוונים וקולות, כדי לייצר אחידות של דעות באקדמיה. שני מקרים במיוחד המחישו עבורי את שליטת השמאל באקדמיה האמריקנית: האחת היא הקואליציה בין השמאל לאסלאמיסטים, והאחרת היא ההתעקשות על מה שאני מגדירה "גזענות מערכתית", הנלחמת בכל מי שמעז להטיל ספק בצדקתה. 

המקרה הראשון אירע בכנס השנתי ה־105 של איגוד התקשורת הלאומי (NCA) בבולטימור, מרילנד, ב־2019. אחד הפאנלים שבו השתתפתי נקרא "פירוק הרטוריקה האנטי־מוסלמית באקלים הפוליטי העכשווי: מעבר מהישרדות לשגשוג". שש הרצאות מאת מרצות ממדינות בעלות רוב מוסלמי (כולל סוריה, איראן והרשות הפלשתינית), המלמדות באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. הן תיארו את עצמן באופן מובהק כפמיניסטיות, אך נשמעו יותר כמו שמרניות אסלאמיסטיות.

במפגש עימן ציינתי שהמוסלמים אינם מיוצגים באופן חדגוני כפי שתוארו בפאנל. הוספתי כי חברות הקונגרס אילהאן עומר ורשידה טליב, שעליהן הגנו המרצות בתוקף, אינן אהודות על כל המוסלמים, ורבים אף מתביישים ברטוריקה שלהן, בהתנהלותן ובתמיכתן במועצה ליחסים אמריקניים־אסלאמיים (CAIR), ארגון בעל קשרים לחמאס ולאחים המוסלמים.

לא ציפיתי שההערה שלי תעורר תגובה כה חזקה מצד המשתתפות בפאנל, שהחליטו לעצור באופן מיידי את השאלות מהקהל. זה עוד החמיר כאשר אחת מהן תקפה באירוע מאוחר יותר את חברתי אירינה צוקרמן וכינתה אותה "כלבה גזענית". במקום שהמארחים באיגוד התקשורת יעמדו לצידנו מול ההתקפה של אותה מרצה, אנחנו היינו אלה שסולקו מאותה ועידה.

הדוגמה השנייה היתה פיטוריו של ידידי, פרופ' צ'ארלס נאג'י, מאוניברסיטת מרכז פלורידה, שהטיל ספק בבלעדיות של הגזענות המערכתית של הפריבילגיה הלבנה וטוען כי היא קיימת גם בקרב השחורים. באחד מציוציו כתב: "מעבר לאפליה מתקנת ומלגות ייעודיות, גם הגנה מפני ביקורת לגיטימית היא סוג של פריבילגיה". 

שתי הדוגמאות הללו, שזעזעו אותי עד מאוד, גרמו לי לשאול כיצד נראית הסביבה האקדמית בישראל. אחת הדמויות שהיו מעורות בהשתלשלות האירועים שהובילו לפיטוריו של פרופ' נאג'י היא פרופסורית למדעים מדויקים באחת האוניברסיטאות בישראל. "אצלנו יש עדיין חופש ביטוי", היא אמרה לי, "אבל אני מודאגת מאוד מכך שהפקולטות שלנו נשלטות בידי אותו ציבור נאור בעיני עצמו כמו בארה"ב". אותה פרופסורית גם הסבירה כיצד האוניברסיטאות בישראל החלו לקבל לשורותיהן חברי סגל אמריקנים שמאלנים, שניסו להחדיר את האידיאולוגיות שלהם לאקדמיה. 

גם אם נניח שהדומיננטיות הפרוגרסיבית באקדמיה הישראלית עדיין לא הגיעה לרמה האמריקנית, עלינו לזכור שהכיבוש הרעיוני משמאל של האקדמיה האמריקנית התרחש בהדרגה, ולא בבת אחת. הסטודנטים שמסיימים את חוק לימודיהם במוסדות אקדמיים כאלה עברו אינדוקטרינציה, מעין שטיפת מוח, כדי לדבוק בגישה אחת ולבטל בחוסר סובלנות את כל האחרות. ביום מן הימים, אלה החוגים שייהנו ממונופול על שוק הדעות והשיח הפוליטי.