שוטר מבקש תעודת זהות. איפה הבעיה?

עמותת "טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה" עתרה לבג"ץ באמצעות עו"ד אייל אבולפיה, נגד הנוהל המשטרתי באשר לדרישה מאזרחים להציג תעודת זהות. ארגוני זכויות אדם עתרו כנגד פרשנות המשטרה, שלפיה חוק החזקת תעודת זהות והצגתה מסמיך לדרישה כזו. העתירות אוחדו.

אפתח בהיבט החברתי המרתק שחושפות העתירות. ב־2016, בעקבות גל מחאות מוצדק של בני העדה האתיופית, הקימה הממשלה צוות שיגבש תוכנית למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. בפני ועדת פלמור נטען שקיים נוהג בקרב שוטרים לדרוש הצגת תעודת זהות מאזרחים יוצאי אתיופיה ללא הצדקה עניינית. הדו"ח אישר כי "מספר לא מבוטל של אירועים אלימים - ראשיתם בדרישה מטעם השוטרים להזדהות, כאשר על פניו לא היה טעם מוברר לדרישה", וכי קיים חשש שהסמכות "מופעלת כיום באופן סלקטיבי". הוועדה המליצה שהמשטרה תקבע נהלים להפעלה שוויונית של סמכותה. אלא שכפי שניווכח, ספק אם יש למשטרה סמכות. הממשלה אימצה את ההמלצות והמשטרה קבעה נוהל המותיר לשוטרים שיקול דעת רחב מדי.

מחקרים בעולם מלמדים שמערכת אכיפת החוק נוטה לאוכפו בעיקר על גברים צעירים עניים, לאו דווקא משום שהם מסוכנים, אלא בשל כוחם הפוליטי החלש. תיוג צעיר כעבריין הוא נבואה שמגשימה את עצמה: כשהחברה מחשיבה צעיר לעבריין, הוא יידרדר ויהיה לעבריין. ידוע שהמשטרה מרבה "להתעסק" עם צעירים בני העדה האתיופית, ערבים ובני מיעוטים אחרים. מכיוון שדרישות השוטרים מצעירים להזדהות ללא חשד מוקדם הן בעלות מתאם גבוה לצבע עורם, ומכיוון שהן מתפתחות לוויכוחים ולתיקים פליליים שצפויים להכתימם ולהקשות את השתלבותם בחברה, מתברר שמה שנראה כדרישה פשוטה להזדהות, שכרוכה רק בעיכוב קל ובהשפלה קטנה, עלול להיות נוהל אווילי של תיוג צעירים כפורעי חוק.

סעיף 2 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה קובע: "תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עימו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו". השופט פרופ' אלכס שטיין הזכיר שלפי עקרון החוקיות, בעוד לאזרח מותר לעשות כל פעולה שלא נאסרה במפורש בחוק, לרשויות אסור לבצע פעולה כלשהי אלא אם כן הוסמכו במפורש בחוק לבצעה. מילות החוק "כשידרשו זאת ממנו" לא יוצרות יש מאין סמכות, אלא הסמכות צריכה להיות קבועה ותחומה בחוק, כגון בחוק המסדיר מעצר ובחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור. "חובת האזרח לציית להוראת שוטר נגזרת מסמכות השוטר לתת את ההוראה, אשר קבועה ב'רחל בתך הקטנה' בחיקוק... עולמן של סמכויות השררה הוא עולם של מילים מפורשות, ולא של רמזים... המחוקק יודע לומר את דברו, ואנחנו לא נדבר במקומו... היעדר חובה שבדין, משמעה חסינות מפעולות של אנשי שררה וחירות שלא להיות מוטרד (ומסומן) על ידיהם... והרציונל שלה הוא חופש כפשוטו".

אך שטיין נותר במיעוט. השופטת חיות אמנם קבעה שהמשטרה חייבת לקבוע נוהל ראוי יותר, ושבהיעדר חשד אין לה סמכות לערוך בירורים נוספים בעקבות הצגת תעודת הזהות, אך קיבלה את פרשנות המשטרה שלפיה חוק תעודת זהות כביכול מקנה לה סמכות לדרוש הזדהות. הצטרף אליה השופט מלצר, שבמקום להדגיש את היות ישראל מדינה חופשית, בחר להדגיש את "מדינת ישראל כמדינת חוק וסדר", כלשונו. הוא מסיים במשאלה "כל ניסיון להפעיל את סמכויותיה (של המשטרה) בנושא באופן שאינו שוויוני, וכל ניסיון לעשות כן באופן בררני - לא יצלח". אך "מה לעשות" שהעתירה הראתה שהמציאות הפוכה? ראוי שנושא עקרוני זה יידון בהרכב מורחב ב"דיון נוסף".

פרופ' בועז סנג'רו מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמכללה האקדמית גליל מערבי ומייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"