רוח וושינגטון מנשבת בהאג

שטחי הרשות הפלשתינית הוכרו כמדינה בהחלטה של שניים מול אחד על ידי בית המשפט הפלילי בהאג. מה היה קורה אם אחד מהשופטים היה משנה את דעתו? אז הרש"פ לא הייתה מדינה? זה פחות או יותר מדגים את האבסורד של בית הדין הבינלאומי שהרי גוף כלשהו - או שהוא מדינה או שלא.

זה לא עניין לפלפולים. אבל ההחלטה לא מפתיעה וגם העיתוי לא מפתיע. זו אחת התוצאות הרעות הראשונות של התחלפות הממשל בוושינגטון. בישראל הייתה המתנה להחלטה משך יותר משנה. אבל בהדרגה היה ברור שפועלת על בית המשפט הרתעה של ארה"ב. התובעת בנסודה אף רמזה על כך בראיונות. ברגע שממשל טראמפ הלך, ונשמעו הצהרות המדיניות הראשונות של ממשל ביידן, קלטו בהאג שהנתיב פתוח. באופן אירוני משהו בית המשפט כמו שאר השחקנים השליליים במזרח התיכון ובעולם כולו קלט את המסר ופתח בהתארגנות לפעולה אנטי-ישראלית. כך חיזבאללה, הפלשתינים ואיראן.

הממשל הדמוקרטי של ביידן הוא לא עוין לישראל ולא מנוכר - אלא בפשטות, אנטי-ישראלי. האנטי-ישראליות שלו מופגנת על ידי הונאה דו-פרצופית שמבלבלת את דעתם של ישראלים ויהודים אמריקנים. זה נעשה באמצעות האוריינטציה הבינלאומית של הממשל, שמכונה כבר הכהונה השלישית של אובמה. גם הבינלאומיות הזאת כביכול מוסווית באמצעות הביטוי "חזרתה של אמריקה". בעבר הרחוק, כאשר היה ממשל עוין, רפובליקני או דמוקרטי, הכיוון המדיני היה ללא הסוואה: האמריקנים העדיפו את האינטרסים שלהם הקשורים באספקת הנפט או בתחזוקת המדינות הערביות כנגד ברית המועצות וישראל ידעה איפה היא ממוקמת בשרשרת המזון של האימפריאליזם האמריקני.

אבל הדו-פרצופיות היא מאפיין מובהק של הממשלים הדמוקרטיים בדור האחרון, וקיבלה חיזוק בימי אובמה; עכשיו היא חוזרת בטורבו: זה אומר שהאמריקנים מבטאים תמיכה ב"ביטחון ישראל", אבל מערערים את מעמדה הבינלאומי באמצעות מוסדות בינלאומיים. הם מציבים בקו החזית דיפלומטים יהודים במוצאם, כמו אנתוני בלינקן, שהסבא רבא שלו היה סופר יידיש ידוע, או דן שפירו וכמה מקודמיו שהיו שגרירי ארה"ב בישראל. אבל במקביל הממשל מדליף שאישה יהודייה שתמכה באיפא"ק וקיבלה מינוי בכיר בממשל חשודה בנאמנות כפולה.

ברור שההתפתחות האחרונה, גם אם בפועל היא עדיין רחוקה מההצגה הגדולה של מנהיגים וקצינים ישראלים בתפקיד נאשמים בהאג, פירושה שישראל עומדת שוב בפני מאבק בינלאומי. מאבק שמוכיח שגם מוסד שאמור היה להיות חלק ממציאות בינלאומית מתקדמת שתגן על מדינה כמו ישראל, יכול להפוך בידי אויבים לכלי אסטרטגי אנטי ישראלי. מאז החלטת האו"ם ב-1975 כי ציונות היא גזענות, הפכה הלוחמה המשפטית לאיום קבוע על ישראל. במסמך שפרסם ה"אינטרנשיונל קרייסיס גרופ", שבראשו עמד עד לאחרונה רוברט מאלי, צוינה במפורש המלצה לממשל הנכנס לעשות שימוש בגופים בינלאומיים כמו האו"ם כדי להפעיל לחץ על ישראל. בית המשפט הפלילי בהאג הוא כלי כזה. המשך ההמלצה של רוברט מאלי - לגרום לאזרחי ישראל להבין שיש מחיר מבחינת ארה"ב למשך "הכיבוש". עם ידיד כמו ג'ו ביידן, מתחיל להיות קר שם בחוץ.