חייבים מדיניות התמודדות רב־שכבתית עם המגיפה

אם עד לאחרונה דיברנו על עייפות הקורונה (pandemic fatigue), כיום ארגון הבריאות העולמי וארגוני בריאות נוספים מדברים על תסכול הקורונה (pandemic frustration) וכן על הכעס הרב (pandemic anger) שמבעבע בכל העולם מתחת לפני השטח כתוצאה מהמצב.

בישראל, שהפכה להיות שיאנית הסגרים, הגענו לסגר שלישי שעומד לפני הארכה. המצב בבתי החולים, החולים הקשים, התמותה, קצב ההדבקה המהיר אשר כולל הפעם גם ילדים באופן נרחב יותר, הפך את התקופה הנוכחית לתקופה הקשה ביותר מתחילת המגיפה. אך הציבור מתחיל לשאול את עצמו האם "לנצח נאכל סגר". יותר ויותר חברים, משפחה וקולגות שואלים אותי על אותו אור בקצה המנהרה: הרי הבטחתם לנו שהחיסון ישנה את התמונה? ואכן מבצע החיסון הישראלי בצדק מעורר קנאה בכל העולם.

יותר מ־80 אחוזים מהאוכלוסייה מעל גיל 60 התחסנה, ואף בקרב האוכלוסיות שהחיסונים בהן איטיים יותר - האוכלוסייה הערבית והחרדית - יש התקדמות ומאמצים רבים. אז כיצד הגענו עד הלום? הווריאנטים החדשים, שבראשם הבריטי ובהדרגה גם הדרום־אפריקני, הביאו לשינוי בתמונה עד אשר המודלים השונים ששימשו אותנו נראים לפתע פחות רלוונטיים. חוסר היכולת להגיע לחסינות עדר, בשל העובדה שילדים מתחת לגיל 16 לא יכולים עדיין להתחסן, מביא למצב שבו נצטרך ללמוד לחיות עם הקורונה. בין שנצא מהסגר כעת או בעוד שבוע, לא נוכל להמשיך בשיטת האקורדיון.

חברה אנושית אינה מכונה אשר לוחצים על כפתור on-off, יש לכך מחירים עצומים. ועל כן אנחנו חייבים להתחיל לחשוב הרבה יותר ברצינות, ומעבר לכך להתכונן באופן מעשי, לפתיחה חכמה והדרגתית של המשק. נשתמש בבדיקות בצורה נכונה, כולל בבדיקות מהירות, נפעיל את תוכנית מגן חינוך, נפתח בסופו של דבר את נתב"ג אבל תוך כדי שילוב בדיקות ובקרה אפידמיולוגית, נפתח את המסחר והתרבות גם כן. ולמרות שחלק מחברי בקבינט המומחים כבר התייאש מכך - נפעיל את הדיפרנציאליות. אבל לא רק במובן של סגרים והגבלות אלא גם ניהול שהוא אזורי יותר.

יותר ויותר אנשי בריאות הציבור בישראל ובעולם חוששים מההשפעות של המגיפה ושל סגרים הנעשים באופן לא שוויוני, המחמירים את הפערים החברתיים שהיו קיימים עוד קודם לכן. אנו חייבים לחקור את ההשפעות הצפויות לטווח הארוך של סגרים שנגרמו בעקבות המגיפה בישראל ובעולם על היבטים שונים של הבריאות.

חיוני כי המדיניות שפותחה כדי לשלוט ולהתמודד עם ההשפעות של מגיפת הקורונה תתייחס לא רק לספירת מקרי קורונה, אלא במקביל הן להשפעות הבריאותיות והן להשפעות הכלכליות. כדי למתן את ההשפעות השליליות של המגיפה אנו חייבים לבחון ולהציג למקבלי ההחלטות גם את הנזקים שנגרמים בעקבות הסגרים, זאת במיוחד בעת הזאת שיש בידינו את החיסונים ואנו כבר שנה לאחר תחילת המגיפה. אנו חייבים במקביל למדיניות של מגבלות לפעול גם באמצעות מדיניות חכמה אשר נותנת מענה לכל הנושאים הרלוונטיים להגנה על בריאות ורווחת האוכלוסייה - קורונה ולא קורונה כאחד. היום כבר יש לנו כלים ויכולות להשתפר בכך, אין לנו ברירה.