מדינת קומבינה, וטוב שכך

לפני שלושה ימים נפל דבר בוושינגטון: צעיר שאינו רופא, שוטר או כבאי קיבל חיסון נגד קורונה. דיוויד מקמיליאן, סטודנט למשפטים, ערך יחד עם חבר קניות בסופרמרקט שבו פועל גם בית מרקחת. לפתע ניגשה אליהם הרוקחת והציעה לשניהם להתחסן. הסיבה - נותרו חיסונים שתוקפם עמד לפוג. שני הצעירים לא היססו, התחסנו ומייד העלו פוסט לטיקטוק שגרף מאות אלפי צפיות ותגובות.

לכאורה מדובר בסיפור שולי. מה בסך הכל קרה? החיסונים עמדו להיזרק לפח, הרוקח הפעיל שיקול דעת, הצעירים קיבלו אפשרות להתחסן. אבל באמריקה, שמקדשת עמידה בתור וסדר ורגולציה, סיפור כזה הוא בלתי נתפס ואייטם תקשורתי. בזמן שבישראל הספורט הלאומי כרגע הוא ציד חיסונים, בארה"ב ההקפדה על מי יתחסן ומתי על כללי הפרוטוקול גרמו לכך שמספר בלתי ידוע של מנות חיסון הושלכו לאשפה.

אלה לא רגעיה הגדולים של אמריקה. מערכת הבריאות המסואבת והמסובכת שלה מתגלה במערומיה. המטרות דווקא היו ברורות, 20 מיליון מתחסנים עד סוף 2020. בפועל הופקו ונשלחו כ־14 מיליון מנות, מתוכן השתמשו רק בכ־3 מיליון, כל השאר מאופסנות עדיין בהקפאה ומחשבות את קיצן לאחור. המערכת הפדרלית שאמורה לפקח על משלוחי החיסונים אינה מאורגנת. בתי חולים מדווחים שאינם יודעים אילו חיסונים יגיעו אליהם וכמה. במקומות רבים קיים מחסור בכוח אדם מיומן שיכול להזריק את החיסון. שרשרת האספקה - ממשל פדרלי, מושלים והנהגה מקומית - פשוט לא עובדת.

בית אבות בקנטקי הזמין יותר מדי חיסונים. ברגע שהסתבר שיש עודפים, איש לא חשב לשלוח אי־מייל לקהילה המקומית או סתם לעמוד במרכז העיר ולהציע חיסון לכל דורש; לא אמרו להם שמותר. הצוות הרפואי של בית האבות זרק עשרות מנות חיסון טובות. כשרוקח מקומי שמע על כך הוא מיהר למקום, קפץ לתוך מכולת האשפה, הוציא את החיסונים היקרים והציל אותם. זה קורה, בין היתר, כי אמריקה לא נוטה לחשוב מחוץ לקופסה. יש הוראות ופרוטוקול, ולכן אין צורך להפעיל שיקול דעת. אמריקנים לא מאלתרים, אימפרוביזציה היא מילה גסה.

אלה הרגעים שבהם את לומדת להעריך את הגמישות והיוזמה שכל כך מאפיינות את ישראל והישראלים. קבוצות הווטסאפ והפייסבוק שמדווחות היכן נשארו חיסונים, הצוותים הרפואיים שלא יעזו לזרוק ולו מנה אחת לפח, ההיגיון הפשוט שאומר שעדיף שמישהו ייהנה גם אם זה לא לפי הספר. יהיו מי שיגידו מדינת קומבינה, יש בזה מן האמת. ועדיין, הקומבינה מתפקדת הכי טוב תחת אש.

יש ימים שישראל נדמית למתבונן מבחוץ ככאוס מוחלט. יש ימים, כמו אלה שאנו חווים כעת, שהבלאגן ולקיחת האחריות והחשיבה המהירה מצילים חיים.