"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בחירות הטיקטוק הראשונות

,עודכן

דומה שכל עונת בחירות מתאפיינת בדפוסי שיווק או בטקטיקת קמפיין משלה. הבחירות לכנסת ה־23 יתאפיינו, כך מסתמן, בשימוש נרחב ביישומון הסיני טיקטוק, מעין רשת חברתית לצילום, לעריכה ולהפצה של סרטונים קצרצרים. בניגוד לרשתות ה"ממוסדות" כמו פייסבוק או טוויטר, החשופות לביקורת ציבורית ונתונות לסוגים של רגולציה עצמית, טיקטוק הוא עדיין מערב פרוע שמאפשר לפוליטיקאים לתקשר בחופשיות יחסית, ללא ביקורת או סטנדרטים מוגדרים.

זו מגמה, או אולי טרנד, שישראל מאמצת בשמחה מאמריקה. ארה"ב אמנם מזהירה מהאפליקציה הסינית בגלל חשש מחדירה לפרטיות ואיסוף מידע על משתמשים, אבל השימוש בה עלה לדיון במערכת הבחירות לנשיאות. ממשל טראמפ פעל לחסימתה, הקמפיינים הרשמיים נמנעו ממנה, אבל טיקטוק העניקה גישה לצעירים, ובהם בוחרים שמצביעים לראשונה. ואכן, עלו טענות שמא גורמים המזוהים עם הנשיא, אך אינם חלק מהקמפיין הרשמי, השתמשו בטיקטוק כדי לקדם את מסריו, כלומר שימוש עקיף.

לטיקטוק שני "יתרונות": לעת עתה דומה שאין בה מנגנוני בדיקת עובדות וסינון תכנים ברמת הפיתוח והבקרה שקיימת ברשתות אחרות, והיא מאפשרת גישה למצביעים צעירים. ייתכן אפוא שנראה שימוש בה במערכת הבחירות הקרובה, אם לא ישירות על ידי המועמדים, אז בדרכים עקיפות, מאחורי הקלעים, באמצעות חשבונות לא רשמיים ועל ידי צד שלישי. כך או אחרת, המחשבה על גישה לקהל צעיר ופיקוח יחסית רופף על התכנים - עשויים לפתות כל קמפיינר.

אם כך הם פני הדברים, סביר שגם בבחירות הקרובות נקבל מנות גדושות של פייק ניוז, מניפולציות, תכנים בוטים או פוגעניים - אבל בעיקר שטחיות. אומרים שהמדיה היא המסר - וטיקטוק מתאימה כל כך לבחירות שהן בעצמן טיקטוק: הכל מהיר, קצר, קצבי, בלי עקרונות, עם זלזול בעובדות, שליפות ומסרי אינסטנט.

מפלגות מתפרקות, סיעות מתפצלות, חברי כנסת עוברים ממפלגה אחת לאחרת, מקימים מפלגות חדשות, מצניחים כוכבים, עוטפים בגרפיקה ובמוזיקת רקע קצבית - והופ, נולד טרנד ויראלי חדש. עד שמגיע הטרנד הבא, כמובן. מנהיגים חדשים נולדים והופכים בן־לילה למועמדים מבטיחים לראשות הממשלה, פורצים לחיינו כמו כוכבי שביט - ונגוזים משמי הלילה במהירות שבה הגיעו.

התרבות הפוליטית התאימה את עצמה כליל למרחב הווירטואלי. אנחנו חיים בעידן הבזק, וממילא אף אחד כבר לא יכול או רוצה לראות סרטון באורך יותר משתי דקות, ולמי יש סבלנות לקרוא יותר מכותרת ואולי איזו כותרת משנה. בזה אי אפשר להאשים את הסינים; הפוליטיקה שלנו כבר מזמן בעידן הטיקטוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר