לחסן גם את מערכת הבריאות - מפני הזנחה

מבצע החיסונים יצא לדרך, ועם כל הבעיות - קושי לעיתים במציאת תורים, פייק ניוז ובעיות אחרות - בסך הכל מדובר בהצלחה גדולה. נכון לעכשיו התחסנו כבר כחצי מיליון איש, והיד עוד נטויה.

כל זה לא קרה מאליו: מדינת ישראל ומשרד הבריאות השכילו עוד בתחילת הדרך להבטיח את מקומנו בתור ברכישת החיסונים, וקופות החולים נערכו במהירות שיא תוך התבססות על מערך קהילתי מפותח וניסיון בתרגולים של חיסונים המוניים.

באופן עמוק יותר, היענות לחיסונים במדינת ישראל היא גבוהה. למעט מיעוט קטן וקולני של מתנגדי חיסונים, מרבית האוכלוסייה תומכת בחיסונים כמו שניתן לראות, בשיעור הגבוה יחסית לעולם של התחסנות בחיסוני השגרה בטיפות החלב. הססני החיסונים מקבלים מענה בהסברה נרחבת של מגוון מקורות, החל ממשרד הבריאות, קופות החולים וארגוני חברה אזרחית. אכן גאווה גדולה.

עם זאת, ברצוני להעלות כמה נקודות חשובות. אל לנו לקחת כמובן מאליו את התהליך. החיסונים לא יפתרו את הבעיות שנחשפנו אליהן במהלך הקורונה: את ההזנחה המתמשכת של מערכת הבריאות הן בכוח אדם והן בתשתיות; הזנחה שהביאה אותנו לסגרים בשל הפחד מקריסת מערכת הבריאות.

החיסונים לא יפתרו את הפערים החברתיים שבאו לידי ביטוי בתקופת הקורונה, הן בתחלואה ובתמותה הקשה יותר בקרב אוכלוסיות עניות, והן בנזקים שנגרמו מסגרים שהושתו באופן גורף מדי ולא מידתי באופן שפגע קשות בכלכלה, בתרבות, בבריאות הנפש ועוד.

צריך לוודא שמימון מבצע החיסונים לא יפגע בהמשך בתקציב הבריאות. למעשה, עד היום תקצוב חיסונים אינו ברור. חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא מכסה בצורה טובה את תחום החיסונים, כולל קידום ההיענות לחיסונים - והגיע הזמן לחוק עידוד התחסנות. חיסונים צריכים להמשיך להינתן חינם לכלל האוכלוסייה. מחובתנו לדאוג שגם הרשות הפלסטינית תקבל חיסונים

הנגשת חיסונים ומידע על אודות חיסונים צריכה להיעשות באופן המותאם לאוכלוסיות שונות. התחסנות היא אחריות חברתית של כולנו, שכן רק רמת התחסנות גבוהה מספיק תוביל ל"חסינות קהילתית" (מונח שאני מעדיף אותו על פני "חסינות עדר", שמקורה מהעולם הווטרינרי).

חשוב לזכור שיש עדיין צורך לעקוב בקפידה ולראות שמעבר להגנה שהחיסון מספק מפני תחלואה ותמותה, הוא גם מונע הדבקה של אחרים.

עד עתה נראה שהמוטציות שנצפו לא ישנו את השפעת החיסונים, אך כל זה דורש המשך מעקב, כמו גם אחרי תופעות הלוואי. בשביל כך אנו צריכים מערכת בריאות חזקה, בהובלת משרד הבריאות.

כולי תקווה שבחג הפסח, חג החירות, נוכל להשתחרר מכבלי הפנדמיה. והכי חשוב: אנו נדרשים להבין שלאחר היציאה מהפנדמיה, נצטרך להשקיע רבות במערכות הציבוריות ובמערכת הבריאות בשביל החוסן שלנו כחברה ולטובת האתגרים שיגיעו בהמשך.