סגר שלישי, בחירות רביעיות - תנאים אופטימליים למשחק משפחתי חדש, והרי ידוע שכל ישראל אחים. עבור המערכת הפוליטית המשחק אינו חדש, וגם התקשורת עוסקת בו זמן רב. שם המשחק: לשים את ביבי במרכז, והיום אני מציעה גרסה למתקדמים - להיות עם, להרגיש בלי. איך תיראה מערכת הבחירות שלנו אם נתניהו יחליט שנמאס לו? בואו נחשוב רגע איך זה לצאת מ(משחק) הקופסה.
נניח שלנתניהו לא בא יותר. מה אז? סביב איזה ציר נעים הפוליטיקאים שלנו? על מה הבחירות הבאות? אני חושבת על אנשי התקווה החדשה, שבפסגת כל ראיון איתם מחכה הדובדבן: תשבו או לא תשבו עם ביבי? ועל יאיר לפיד, שביציבות מרשימה מבטיח לא לשבת עם בעליהם של שלושה כתבי אישום; קוראת ציוצים של ליברמן, של שאריות כחל"ב; צופה בסרטונים של מרב מיכאלי; אם נוציא את הבדידים הכתומים של נתניהו מתחתית המגדל - המבנה יקרוס.
הזהויות הפוליטיות בישראל הצטמצמו לזהויות נגטיביות, והזהויות הללו הפכו למגדירים הפומביים הראשוניים שלנו. לפני הכל - ביביסט או לא ביביסט. נכון, השמאל התחיל. אכן, ביבי המשיך. אך האינפלציה השלילית דוהרת במעבה יער הפסילות ומובילה אותנו בהכרח אל קריית הבחירות החמישיות.
מה שמייחד את המשחק שאני מציעה, הוא היותו חוצה מגזרים, עדות ודתות: עוד לא התאוששנו מהמשמעת הסיעתית הרופפת בכחול לבן ומהראיון של אסף זמיר שבא למרקר בפריים טיים את אי שביעות רצונו מגנץ; ומעפר שלח שאין סקר שיגרום לו לוותר על לייב מבית סוקולוב, שבו הוא קופץ ראש לבריכה ריקה במקום להכות על חטא ולשוב למפלגה השמאלית הכי יציבה בשוק; והנה בסופ"ש האחרון גם סמוטריץ' הצטרף. שנייה אחרי שנאם מדם ליבו את אחד הנאומים החדים אך המאחדים שנשמעו אי פעם מעל דוכן הכנסת, לא הצליח עוד להתאפק הח"כ החרדלייט ויצא נגד בנט פטרונו הנאמן. מדוע? ובכן, מפני שבנט, ששובר את תקרת הזכוכית המנדטית של הדוסים, עדכן את עוקביו כי הצטלם לפני שבת לתוכנית שתשודר בשבת, המליץ לצפות וציין כי יהיה שידור חוזר במוצ"ש בטוויטר. בקרב מעריציו של סמוטריץ' יש שמשחקים את "סגר 3 - בחירות 4 פרימיום", וכתבו לסמוטריץ' שהוא חייב להקים מפלגה חדשה.
בסך הכל הגיוני - אם הטרנד בבחירות מארס 2020 היה אחדות, במארס 2021 הווייב יצטיין בפלגנות. הספורט הלאומי שלנו הפך להיות עם מי לא לשבת, המגיפה מידבקת וחיסון לא נראה באופק.
הבחירות בפתח, אין מפלגה שמגיעה עם משנה מדינית סדורה שאינה מתבססת על ישיבה או אי ישיבה עם נתניהו. וכאשר מנטרלים את ביבי ממשחק המפלגות, מגלים שמלבד מפלגות הקצה אין בישראל תנועות אידיאולוגיות. איפה אנחנו, האזרחים, בסיפור הזה? בשורה הראשונה. למדנו מהתקשורת להגדיר את עצמנו בשלוש מילים שליליות שמבטלות כל רעיון אחר. הפוליטיקאים מניפים עבורנו דגלים שטחיים ובוחרים מסלולים חסרי עקרונות, ואנחנו מהנהנים שזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים. אחריות לאומית? להתכונן ליום שאחרי.
