החברה הערבית בישראל קרובה מאד לנקודת האל־חזור, והיא חייבת לסמן נקודת מפנה לפני שהאלימות תגרום להתפרקות חברתית, לאובדן הסולידריות, להשתלטות סופית של ייאוש, פחד וחוסר אמון. והצעד הראשון יהיה לשנות הרגל אחד מרכזי. להתחיל לחתור לשינוי אקטיבי של המציאות, ולא רק לדבר על הצורך בשינוי, להטיח האשמות ולטעון לחוסר טיפול, לאפליה ולגזענות.
כל הדברים האלה נכונים, אבל אם אנחנו רוצים להיחלץ מהמצב, אם אנחנו באמת מחויבים להבטיח לילדים שלנו עתיד אחר, אנחנו צריכים לעשות כמה צעדים חשובים - והראשון שבהם יהיה להודות שהגיע הזמן ל"סזון". אני מכיר את האסוציאציה ההיסטורית והטראומטית של המושג הזה בישראל. כך כונה המאבק שהוביל "ההגנה" נגד ארגון האצ"ל ערב הקמת המדינה; מרדף שנצרב אצל רבים בזיכרון כשיתוף פעולה עם הבריטים וכציד אחים. מבלי להיכנס לוויכוח על הרציונל ומבלי להתעלם מהמשקעים הכואבים, העובדה היא שדפוס פעולה שנתפס כהרסני או מסוכן לגורל היישוב כולו, הוקע, נרדף והוסגר לשלטונות.
החברה הערבית חייבת להחיל על עצמה כעת שינוי תפיסה כזה, שינוי התרבות ושינוי ההתנהלות ביחס לאלימות, ובמיוחד כלפי ארגוני הפשע ומשפחות הפשע. "בתוך עמי אני יושב" אומר הביטוי הידוע, וכל ערבי בישראל בתוך עמו חי, ויודע היטב מי הם בדיוק אותם גורמים או אותם אנשים שמשבשים את חייו של הרוב המכריע של אזרחי המדינה הערבים ומשליטים אימה ברחוב הערבי. הגיע הזמן שאותם אנשים יתחילו לשלם מחיר - לא רק מחיר פלילי, אם וכאשר הם נתפסים, אלא מחיר חברתי, בתוך הבית; בתוך החברה הערבית.
משפחות הפשע וארגוני הפשע הפכו למשפיעים, חלקם אפילו נעשו ל"סלבריטאים", מודל לחיקוי ללא מעט ילדים וצעירים. הם גרים בבתים מפוארים, חיים חיי עושר, נוסעים ברכבי יוקרה וטביעות אצבעותיהם מורגשות כמעט בכל מה שמתרחש בסביבתם. הם נכנסים לוואקום ששלטון החוק משאיר, ממנים את עצמם כבוררים בסכסוכים רבים ומצליחים לצערי הרב לשלוט היכן ששלטון החוק של ישראל נכשל.
נורמה זו חייבת להיפסק באופן מיידי, ועל המשטרה וגופי אכיפת החוק לחשב מסלול מחדש. אבל חלק גדול מהשינוי ומהמלחמה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית חייב להגיע מתוך החברה עצמה; לא כתחליף לשלטון החוק, אלא כשינוי תרבותי. זה מצריך אומץ ונחישות קבוצתית, אבל הציבור הערבי כולו צריך להגיד "מספיק" לעבריינים שחדרו כמעט לכל תחום בחיינו. להוקיע אותם ללא יוצא מן הכלל, לא לספק מחסה, לא לתחזק קשר שתיקה, אלא לפעול במעשים ובהצהרות - ובעיקר לדווח לרשויות - כדי שיהיה ברור בכל יישוב ויישוב: התפקידים התחלפו. מעכשיו הרחוב לא בטוח עבורכם. עבריינים, ראו הוזהרתם: עונת הציד החלה.