ההחלטה לכפות על כל השבים מחו"ל בידוד במלוניות למשך כשבועיים, אינה הזויה. היא לא פחות ממטורפת. היא מצביעה פעם נוספת כי ההתנהלות בעניין הקורונה היא נוראית. החלטות כאלו פוגעות פעם אחר פעם באמון הבסיסי שאמור להיות בין האזרח למדינתו. ההחלטות הללו גורמות לרפיון עצום בשמירה על ההנחיות.
עם פרוץ הגל הראשון, המדינה הכניסה עשרות אלפי אזרחים שהגיעו מחו"ל לשבועיים בידוד, בלי שנערך למי מהם בדיקת קורונה. כבר אז, כלכלת המדינה נפגעה משמעותית. לא היה כל היגיון לשלוח קרוב ל־100 אלף איש לבידוד ביתי בלי לבדוק אם אכן נדבקו.
אך גם לו נניח שבאותם ימים, המידע סביב הווירוס והתנהגותו היה כה מעומם, מה שלא הותיר ברירות רבות, הכיצד ניתן להסביר שבחלוף כעשרה חודשים, כשהחיסונים כבר כאן, אלפים נלקחים לבידוד בכפייה כאחרוני הפושעים? ובניגוד להם - לשבים מחו"ל - אין ולו אופציה רשמית לקבל הגנה משפטית בטרם הם נשלחים ל"מעצר".
לו המדינה היתה מחליטה שבשל חשש ממוטציה חדשה (שאגב, אין כל הוכחה שהיא מסוכנת יותר), השבים מחו"ל נלקחים ליומיים בידוד במלונית - עוברים שתי בדיקות קורונה בהפרש של יום ולאחר שתי תשובות שליליות הם משוחררים לביתם, עוד ניתן היה לייחס מעט היגיון להחלטה. אך לשלוח אותם לפרק זמן כה ממושך, אין בכך כל היגיון רפואי. אין כל הצדקה רפואית. שלא לדבר על בזבוז כספי ציבור משווע. שלילת חירותם של אזרחים מוצדקת רק כאשר מדובר במקרי חירום. לו מקבלי ההחלטות היו משוכנעים שמדובר במקרי חירום, הם לא היו ממתינים עד ליום רביעי בצהריים.
שבועיים ימים חלפו מאז ראש הממשלה טרח להגיע לנתב"ג כדי לקבל את המשלוח הראשון של החיסונים, ורק לפני יומיים התחילו לחסן את הצוותים הרפואיים. המבצע כולו מתנהל בעצלתיים כאילו יש למישהו את כל הזמן שבעולם. המשלוחים לבתי החולים ולעמדות החיסונים נעשים לאט ובמשורה. וכך, בעוד מחד דורשים להטיל סגר, מאידך חולפים כמעט שבועיים מעת קבלת החיסונים בישראל ועד להתחלת מתן החיסון לאזרחים?
הגל הראשון התאפיין באישורים שנדרשו כדי שרופא יוכל להנפיק מרשם לבדיקת קורונה. כעת, אותה איוולת בשינוי אדרת. הצוותים הרפואיים מוכנים ויכולים לחסן אלפים רבים ביום, אבל נראה שלאחראים יש זמן. כל משלוח, כל שינוע, נדרש לאישורים כאילו מדובר בבקשה לשינוי תב"ע.
מקבלי ההחלטות בתחום אינם מספקים ולו סיבה לוגית בסיסית בודדה שיש בה כדי לזכותם באמון הציבור. כל החלטה משונה מקודמתה, שלא לדבר על חוסר יכולות קבלת החלטות. בזאר טורקי מתנהל באופן מקצועי יותר. נראה שיש מי שמציע הגבלות גורפות רק כדי שיאשרו לו הגבלות חלקיות.
הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות לא יסתפקו בצילומים במבצע "לתת כתף". שיתחילו להטות אוזן למצוקה הנוראית. שיהיו פחות פוטוגניים אבל הרבה יותר אכפתיים. מקצוענים ולא פוליטיים. שיעשו בכל יום טעות אחרת, אבל שיפסיקו לחזור שוב ושוב על אותן טעויות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו