אביגדור ליברמן בימינו כמתתיהו הכהן בשעתו. "מי להשם אלי", שאל מתתיהו מראש ההר כדי לגייס את ההמון למשימה הקדושה שספק אם ישובו ממנה בחיים (אלעזר של מתתיהו לא חזר).
למה שיצליח הפעם? ליברמן // צילום: אורן בן חקון
"מי שונא את ביבי ומוכן לעשות הכל כדי להעיף אותו מבלפור?" קרא איווט כדי להישאר על הגלגל ולגייס את הפוליטיקאים שכרגע מככבים בסקרים (חלק יסיימו בלי ג'וב), או בפרפראזה על דברי החשמונאי - מי לאשם אלי.
למתתיהו הדוס היה סיכוי קטן מאוד, מעטים מול רבים זה פחות מ־54 מנדטים בלי חרדים. לליברמן ביום טוב אין סיכוי לכונן קואליציה עקיפה; למתתיהו היתה אידיאולוגיה. לליברמן יש שנאה. ועם שנאה לא קונים לביבות ב"טיב טעם". ליברמן קרא לשיתוף פעולה כדי לתקוע את ביבי. ככה פשוט.
אם ההמון היה נוהר אחרי מתתיהו ומגלה שהוא קרא להם לא בשביל להילחם ביוונים ולא כדי לחנך מחדש את המתייוונים, לא כדי לנתץ עבודה זרה ולא על מנת להכניס ספר תורה לזכר חנה ושבעת בניה, לא הייתי הולכת השבוע באבן גבירול בתל אביב ורואה חנוכיות מכל החלונות; לא היו מגיעים שייח'ים אמירותים להדלקה חגיגית בכותל המערבי; איך כתב יונתן גפן ושרות בצער תיקי דיין, רבקה מיכאלי, חנה לסלאו ומיקי קם בגרסת הכיסוי? היה להם בשביל מה לקום בבוקר. כלומר, יהודה המכבי היה מתקשה למצוא היום בית פוליטי.
לאביגדור ליברמן יש סיבה לקום בבוקר - קוראים לה נתניהו. ליברמן קרא לאחדות: בואו בנט, וגדעון ולפיד, ושאריות של גנץ, ונתאחד כדי... מה? לשקם את הכלכלה? לדאוג לביטחון? למגר את המגיפה? לא. בואו נעיף את ביבי. לא צריך להוסיף שום פרט. הכל ברור.
אבל בחייאת, אביגדור - לא עשית לימודי ליבה? מה אתה, חרדי? המספרים שלכם יחד ביום טוב לא יפרקו את ההר הזה.
יתרה מזאת, אני חוששת שאתה לא יורד לסוף דעתו של גדעון סער שקדושת השבת יקרה לליבו ואין מדור רכילות שלא סיקר כיצד הוא לוקח את ילדיו הרכים לשמוע קריאת מגילת אסתר (עוד אחת שהקריבה את חייה למען ערכים יהודיים). אתה לא קולט עד הסוף את נפתלי שרוצה לנהל אבל יש לו ייעוד שאינו מונע מנקמה אישית, ומגובה בעבודה קשה ונסיעות בארץ ותוכנית כלכלית? אפילו לפיד משקיע את זמנו, מרצו ובינתו בפגישות עם הציבור כבר שנים, וגם הוא עשה ויתורים משמעותיים למען ערכים שהוא מאמין בהם.
נס פך השמן של אביגדור ליברמן, ולמעשה של רוב הפוליטיקה הישראלית, הוא הביביזם. בכל פעם שנדמה לנו שנגמר - מופיע שר לשעבר ויוצק עוד פנימה. כאילו אין צירים נוספים שסביבם אמורים לנוע חיינו, מנסים אנשי שררה ומדינה למקד אותנו סביב אובייקט אחד בכל פעם מחדש. זה לא מצליח כבר שלוש מערכות בחירות, וזה לא יצליח גם ברביעית. כמו שחלוקת הכוחות נראית כרגע - שפע בדידים שלא מוכנים לשבת יחד - גם בחמישית.
אבל זה מעורר לעשייה: הנה סער מקים מפלגה וזה גורם לליברמן להקים גוש משלו עם מצע חדש הכולל הגבלת כהונת רה"מ, נישואים אזרחיים, תחב"צ בשבת ועוד אלמנטים שכבר הבטיח בעבר. עשרים וחמש שנים ליברמן בפוליטיקה הישראלית, והחותם היחיד שהותיר הוא שנאה. לזכותו ייאמר שמדי פעם יש גיוון - שנאת ערבים, שנאת חרדים, שנאת נתניהו - אבל מוטיב ברור ללא ספק ניכר על פני השנים כולן. ייתכן שאם היה יושב באפס מעשה ולא מתעב, היו מריצים אותו לנשיאות ומשחררים כמה מנדטים לטובת מפלגת אווירה. אני הייתי מריצה לנשיאות את מתתיהו אבל הוא היה אומר שעוד מוקדם לדבר על זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו