אני מודה שכדורגל הוא לא בדיוק מתחביביי הגדולים, ואני לא פוקד את המגרשים בסופי השבוע. אבל הסכם רכישת מחצית ממניות קבוצת בית"ר לא הותיר אותי אדיש. זה אולי האירוע הבולט ביותר מאז נחתמו הסכמי אברהם, ואחד הסמליים והמשמעותיים בקשר שבין ישראלים לבין ערבים בכלל.
מנקודת מבטם של אזרחי ישראל הערבים, לא ברורים מניעיו של איש העסקים המוכר והידוע ואחד מצאצאי מייסדי איחוד האמירויות, השייח' חמד בן חליפה אל־נאהיאן, לרכישת מחצית מקבוצת בית"ר. דווקא בית"ר, הקבוצה שחלק מאוהדיה קנו לעצמם מוניטין של התבטאויות גזעניות נגד ערבים ונגד סמלי האסלאם, במיוחד הנביא מוחמד.
הרכישה התקבלה בביקורת קשה בעולם הערבי בכלל וברחוב הערבי בישראל בפרט. רבים סבורים שהמהלך משקף חוסר הבנה והיכרות מצד האמירותים עם התרבות הישראלית. די אם נזכיר שבביקור הראשון של משלחת ישראלית באיחוד האמירויות הגישו המארחים מצות, אף שהיו מי שציפו לכבש שחוט. יש לנו עוד הרבה ללמוד אלה על אלה.
אולם הרכישה המדוברת יכולה להיות נקודת מפנה. נכון, אין לדעת עד כמה הסכם הרכישה מאפשר לבעלים ה"ערבי" להתערב באופי הקבוצה או ברוח המועדון, אבל הזרמת מאות מיליוני שקלים תוביל את בית"ר להישגים אדירים בארץ ובעולם. ועם הצלחות, כידוע, לא מתווכחים.
וכמאמר הקלישאה: המעמד מחייב. בבית"ר יאמצו בהדרגה סטנדרטים חדשים, כאלה שמתאימים ליחסי ידידות ושיתוף פעולה עם העולם הערבי, ובמציאות החדשה גם לא יהיה מקום לתופעות כמו "לה פמיליה", המזוהה עם ביטויים גזעניים ולאומניים. ממילא יהיה מביך, אם לא אבסורדי, להתבטא נגד בעלי הקבוצה האהובה, שהוא גם ערבי־מוסלמי וגם זר. המציאות התקדמה.
לצד הביקורת, נשמעו גם קריאות לנצל את ההזדמנות ולהביא משקיעים מאיחוד האמירויות לרכוש קבוצות ספורט ערביות, בייחוד בני סכנין, שסובלת ממחסור תקציבי, ירדה ליגה וכמעט התפרקה.
והחשוב מכל: זה לא צריך להיעצר בכדורגל. דווקא עכשיו אזרחי ישראל הערבים יכולים לנצל את המומנטום כדי להרחיב את הקשרים שלהם עם בכירי איחוד האמירויות וליהנות מפירות השלום. על נציגי הציבור הערבי בפוליטיקה הישראלית ליזום קשרים פוריים עם הממשל ועם בכירים נוספים באיחוד האמירויות בתחומי המסחר, הכלכלה, התיירות, ההשכלה הגבוהה והתרבות. אם ראשי הפוליטיקה הערבית בישראל לא רוצים לאחר את הרכבת, הם יכולים ללכת בעקבות הרשות הפלשתינית, שאת העמדות שלה הם נוטים לאמץ: זו החליטה להתגבר על הזעם הראשוני, להשיב את השגריר שלה לאיחוד האמירויות, ואף להשיב את התיאום הביטחוני עם ישראל. המציאות אכן מתקדמת.