שישה ימים לפני סוף מלחמת העולם השנייה באירופה פירסם מרדכי שנהבי תוכנית אב להקמת יד ושם. הוא קבע שהאירוע המרכזי בזיכרון יהיה מרד גטו ורשה. שנה לאחר מכן התקיים טקס זיכרון בוורשה בהשתתפות מורדים, ובהם אבא קובנר. אנשים אחרים שהשתתפו במרד ואשר השתייכו לקבוצות פוליטיות ורעיוניות אחרות מאלו של השמאל הסוציאליסטי - נעדרו מהטקס, גם באופן סימבולי. שכן הם ייעדרו גם מהזיכרון בעשרות השנים שלאחר מכן, אף על פי שהם וחבריהם נטלו חלק אקטיבי במרד.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בסימן 70 שנה למרד בגטו, מועד שבו אנו מציינים את גבורתם של המורדים אמיצי הלב ובעלי העוז הרב, אשר מפריכים מן היסוד את הטענה כאילו "היהודים הלכו כצאן לטבח". השנה גם נוכל להשאיל את הקושייה מחג הפסח ולשאול "מה נשתנה" בזיכרון השואה, ובייחוד בזיכרון מרד גטו ורשה.
השמות מרדכי אנילביץ' וארגון אי"ל נזכרים על ידי דורות רבים, ואף שגורים בפיהם. יש להם מעמד אייקוני. "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים", כתב הפילוסוף היהודי וולטר בנימין, ובמקרה של מרד גטו ורשה הדבר נכון במיוחד. זאת משום שבשנים הראשונות שבהן הוחלט על זיכרון השואה דאג הממסד הסוציאליסטי, ששלט באופן אבסולוטי, להשמיט ממנו את חלקם של לוחמי אצ"י־בית"ר במרד, וזאת אף על פי שהיה דומיננטי. יש האומרים דומיננטי יותר. שהרי הלוחמים היו שייכים למחנה "האחר", זה שנחשב על ידיהם לפשיסטי.
עדויות וסיפורים אותנטיים, שהובאו ב־1963 בספר "מצדה של וארשה" של חיים לזר־ליטאי על הסיפור המלא של המרד, נדחו בכחש. ואולם דומה כי המהפך הפוליטי של 1977 הוביל במדינה לא רק לשינויים כלכליים וחברתיים אלא גם לשינויים בזיכרון, שעה שהמחקר הפך פלורליסטי והאפשרות להגביל, להסתיר או לטייח מידע הפכה אפסית. הגישות הביקורתיות והרוויזיוניסטיות עם חשיפת מידע חדש העניקו את האפשרות להעמיד, אל נכון, את חלקם של פאוול פרנקל ושל אנשי אצ"י במרד. מחקרו של פרופ' משה ארנס, שפורסם בספר "דגלים מעל הגטו" והביא עדויות אחרות ומשלימות למתרחש, העמיד את המאורעות השלמים של המרד בפרספקטיבה נכונה.
אנילביץ', צביה לובטקין, אנטק צוקרמן וחבריהם אכן היו יהודים בלתי רגילים. פאוול פרנקל ויוצאי בית"ר, שנלחמו במסגרת הארגון הצבאי היהודי, היו לוחמים לא פחות טובים מהם, ואולי אף יותר טובים. המרד נמשך כשלושה שבועות, ובמהלכו הניפו אנשי אצ"י על בניין המפקדה שלהם שני דגלים - את הדגל הציוני הכחול־לבן ואת דגלה של פולין החופשית. רק בתום קרבות קשים, שנמשכו ימים שלמים, הצליחו הכוחות הגרמניים להוריד את הדגלים.
בשבוע שעבר הושק על ידי השירות הבולאי של ישראל בול ובו דיוקנו של פרנקל. לפני חודש התקיים אירוע משותף עם יד ושם על חלקם של אנשי אצ"י במרד. בשנה שעברה חשף שר החינוך לשעבר גדעון סער בוורשה שלט לזכר פרנקל עם נציגי ממשלת פולין. כל אלו מובילים לא רק לפריעת חוב של כבוד ללוחמי אצ"י, אלא גם לתיקון ההיסטוריה ולהעמדתה, לפחות במקרה מרד גטו ורשה, בזווית שונה אך נכונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו