התשובה למשבר: שנת שמיטה

קשה לראות מעבר לקורונה. עבור מליוני ישראלים זו תקופה קשה וחשוכה. אנו מתקרבים ל־3,000 מתים. כמיליון מובטלים שיושבים בבית כבר חודשים. מיליוני תלמידים במציאות משובשת. מאות אלפי בעלי עסקים מרוסקים. רוב הישראלים איבדו את האמון בהנהגה.

ובכל זאת, לצד ההתמודדות הדחופה בהווה, חשוב להביט קדימה. בואו נפנים: העולם פוסט־קורונה לא יהיה העולם שלפניו. לא נוכל לחזור לדצמבר 2019, ולהמשיך משם. אלו החדשות הרעות. אבל, אלו יכולות להיות גם חדשות טובות.

כשאנחנו מבינים שהחינוך, התחבורה, הקהילה והכלכלה שלנו ישתנו, זה הזמן לדמיין איך אנחנו רוצים שיהיו. באופן מעניין, דווקא פתרונות עבר רדיקליים יכולים להיות רלוונטיים מתמיד.

רעיון יהודי כזה הוא השמיטה. היא עומדת לפתחנו בעוד כעשרה חודשים, בשנה העברית הבאה. מדובר באחד הרעיונות המרכזיים לארגון כלכלי ואנושי, שמציעה התורה. משמעותי עד כדי כך, שלצד עשרת הדיברות הוא היחיד שנאמר במפורש בהר סיני. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר... ובַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כ"ה).

תארו לעצמכם שנה שהיא כולה שבת אחת ארוכה. עצירה של הפעילות הכלכלית. עצירה של טרדות הפרנסה. לטובת השקעה בקהילה, בלמידה, בנופש, בהתרגעות. לא משום שמפוטרים. לא משום שהממשלה החליטה על סגר. משום שכך עובדת מערכת אנושית טובה, המתאימה לבני אדם. 

אבל, זה רק חלק מן הסיפור. מרכיב משמעותי בשנת השמיטה הוא "שמיטת חובות". תארו לכם שפעם בשבע שנים נמחקים כל החובות, שמעיקים עלינו. המערכת הכלכלית מאפשרת למי שנזרקו מחוץ למסלול, לחזור לקו הזינוק.

עד כמה זה משמעותי? חוב משול לארס נחש. ההכשה עצמה כואבת מעט. אחר כך כאילו כלום לא קרה. אבל, הארס מפעפע במערכת הדם וברגע אחד יכול לשתק ולהרוג את הנפגע. די לזכור את משה סילמן, שהצית את עצמו בלב תל אביב. סילמן איבד את המשאית שלו בעקבות חוב של כ־5,000 שקלים, ונרמס עד דק ללא פרנסה, עד שבחר להתאבד באופן כה נואש.

בישראל נכלאים מדי שנה מאות אנשים בשל חובות שלא שילמו. לעיתים, מדובר במאות שקלים של קנסות, שלא היו בידם. אם עני משול כמת, אז החוב הוא כלי הרצח היעיל ביותר. לא מדובר בשוליים. לפי נתוני הלמ"ס, 42% ממשקי הבית היו במצב של משיכת יתר (אוברדראפט), בשנת 2019, עוד לפני הקורונה...

יש כבר מי שיישמו את הרעיון. במפולת הפיננסית של 2007, היתה מדינה אחת שבחרה לא להציל את הבנקים הקורסים. בניגוד למדינות שהזרימו מאות מליארדי דולרים, איסלנד אפשרה לבנקים לקרוס ותמכה באזרחים במחיקת חובות. התוצאה? המדינה, שחיה בעיקר על פיננסים, התאוששה בקצב המרשים ביותר באירופה והבריאה את הכלכלה שלה מהר יותר מכל מדינה אחרת. 

זה הכוח של השמיטה. זו ההזדמנות לדמיין ולממש עולם פוסט־קורונה, ולתקן באמצעותו חולאים עמוקים של המערכת הכלכלית. זו ההזדמנות שלנו לא לבזבז את המשבר לריק.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות