אין לנו פריבילגיה לוותר על יהודי ארה"ב

גם הבית הלבן והממשל האמריקאי הנכנס יהיו משופעים ביהודים. אבל אלו יהיו יהודים אחרים לגמרי. במקום השגריר פרידמן התורם להתנחלויות, או החתן האורתודוכסי הכשר קושנר, יהודים "שמאלנים"

שדתם בארבע השנים האחרונות היתה "רק לא טראמפ", כמו של רוב גדול של יהודי ארה"ב. 

בקרב 5.7 מיליון יהודי ארה"ב, יש רוב גדול ליהודים פרוגרסיבים. חלקם הגדול רפורמים או קונסרבטיבים, דמוקרטים בזהותם הפוליטית האמריקנית, ו"שמאלנים" אדוקים במונחים ישראליים. בשנים האחרונות, ככל שממשלת ישראל הלכה ימינה, הלכה ונפערה תהום ביניהם לבין ישראל. היהודים רוצים מדינה פלשתינית, ישראל מעדיפה סיפוח. היהודים רוצים הכרה בזרמים לא אורתודוכסיים, ישראל מחזקת את מונופול הרבנות. דור ניצולי השואה שהוביל את יהדות ארה"ב התחלף בדור צעיר ואמריקני יותר, שמחויבותו לישראל ולשרידותה לא מובנת מאליה, ודור צעיר עוד יותר, שבמקרה הטוב מאבד עניין בישראל, ובמקרה הרע פועל נגדה. 

על כל אלו התווסף בארבע השנים האחרונות טראמפ. בעוד שישראל הרשמית דבקה בו ללא מצרים ורוב הישראלים אהדו אותו, רוב היהודים בארה"ב תיעבו אותו. השנאה לטראמפ בקהילה היהודית הפכה לאובססיה דתית, ודחפה יהודים לא מעטים להקצין לשמאל. ההזדהות המוחלטת של ישראל עם טראמפ הפכה אותה לראויה עוד פחות לתמיכתם. 

המציאות הזו מוכרת היטב למקבלי ההחלטות בישראל, אבל חלקם כמו ויתרו במודע על הקהילה היהודית החשובה הזו. במקום לעשות מאמץ לגשר על התהום, החלה להתפתח בירושלים אסכולה הגורסת שיש תחליף: היהודים האורתודוכסים, הימנים הרבה יותר, שכוחם עולה, ובעיקר עשרות מיליוני האוונגליסטים התומכים בישראל ימנית וחזקה.

ישראל ניצבת בפני אתגרים מדיניים משמעותיים, אבל עם הרבה פחות תמיכה יהודית. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב עברה בשנים האחרונות רדיקליזציה, וגורמי שמאל קיצוני, התומכים במופגן בפלשתינים ושותפים לדה־לגיטימציה של ישראל, הפכו למרכזיים הרבה יותר. קולות הקוראים לעצירת הסיוע הצבאי או להפסקת התמיכה האוטומטית, כבר לא נדירים. כמו ממשל אובאמה בסוף ימיו, ייתכן שגם הממשל הנוכחי לא יטיל וטו על החלטות נגד ישראל באו"ם. כלל לא בטוח שהיהודים שישתלבו בממשל הבא ישכבו בשבילה על הגדר בכל נקודות המבחן האלו.

היחסים בין ישראל לארה"ב בנויים על אינטרסים משותפים, אבל גם על סנטימנט חיובי ארוך שנים כלפי ישראל, ההולך ונשחק. אצל האמריקנים בכלל, אבל למרבה הצער גם אצל רבים מהיהודים. לקראת ארבע שנים של ממשל דמוקרטי, ישראל צריכה, משיקולים תועלתניים אבל גם ערכיים, לגשר על התהום הפעורה בינה לבין הקהילה היהודית־ליברלית בארה"ב. ישראל לא תשתנה בן לילה, וגם היהודים שם לא. אבל אם הם יחושו שיש עניין ונכונות אמיתיים מצד ממשלת ישראל, באשר היא, להידבר עימם, ושאכפת לנו מהם, לפחות חלק מהמרחק הזה ייסגר. 

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס