מהמרתון ועד סיני: אחריות אישית

שורה של תאונות דרכים קטלניות הובילו ביום הראשון של חול המועד לשבעה הרוגים ולעשרות פצועים. בפסח הזה משפחותיהם של הקורבנות בתאונות לא חשו שהן יצאו מעבדות לחירות אלא שהחג סימל עבורם מעבר משמחה לעצב. אי הכנה נכונה להשתתפות במרתון תל אביב הובילה להריגתו של רב סמל מיכאל מיכאלוביץ' ולפציעתם של 12 נוספים. עבור כל אלה המרתון לא יהיה יותר אירוע ספורטיבי המעודד פעילות גופנית, אלא ישאיר חותם כצלקת עמוקה בלב בני משפחת ההרוג ובלב הפצועים. ומה שהיה אמור להיות טיול מהנה במרחבים המרתקים של סיני הפך עבור אמיר עומר חסן וחברתו הנורבגית לסיוט מתמשך בן חמישה ימים שעה שנחטפו על ידי חמושים בדואים.

המשותף לכל האירועים שצוינו לעיל הוא שמדובר באירועים טראגיים, אבל כאלו שעולות בהם האשמות נגד גופים ומוסדות מדינה שונים כמי שאחראים לתוצאות שהתרחשו בסופו של דבר. כך למשל עמד ראש עיריית תל אביב רון חולדאי במוקד ההאשמות על האישור שנתן לקיום המרתון החלקי. ובנושא תאונות הדרכים: משרד התחבורה והעומד בראשו השר ישראל כץ זוכים לקיתונות של בוז ללא הרף כאשר מדובר במלחמה בתופעה. ומה לגבי החטיפה בסיני? עולה לא אחת דרישה שהמדינה תמנע בכוח יציאה של ישראלים לחצי האי.

כל אלו מובילים אותנו לעניין נוסף, לא פחות מהותי, והוא היעלמותה של האחריות האישית במדינת ישראל. בנימה אירונית לא יהיה זה מופרך לומר שהמדינה הפריטה לא רק שירותים חברתיים וחברות כלכליות אלא גם את התודעה של האחריות האישית, ובניגוד להפרטות מהסוג הראשון תוצאות ההפרטה הזאת הן איומות. זאת מפני שהן מאפשרות לכל אחד ואחת, לכולנו, לברוח מאחריות וברגע שיש כתובת, ואין זה משנה אם היא כתובת אמיתית או כוזבת, קל לנו להאשים אחרים. זה אולי משרת גם צורך פסיכולוגי שלנו.

הרצים במרתון, שהפך לחצי מרתון בשל הנסיבות, הוזהרו, חזור והזהר, על ידי המארגנים לגבי מזג האוויר. וכן, עם כל הצער שבדבר ראוי לומר את האמת: ההרוג במרתון נהרג בשעות הבוקר המוקדמות כאשר המעלות היו סבירות. ובאותו הקשר: גולת הכותרת של משרד התחבורה בשנה האחרונה היא ההצלחה להוריד בצורה ניכרת את שיעור הנפגעים בתאונות הדרכים. מאמץ רב הושקע בהסברה ובמלחמה והתוצאות היו משביעות רצון. הבעיה היא שהחינוך לא חילחל למטה שעה שנהגים ונהגות ממשיכים לנהוג בצורה פראית ובדרך פוגעים באחרים. המטה לביטחון לאומי מפרסם לעיתים קרובות הודעות אזהרה לנסיעה לסיני. יותר מכך, המידע על מה שקורה שם מתפרסם חדשות לבקרים ואינו חדש לאלו שנוסעים לשם.

ובתוך כל אלה יש לזכור דבר נוסף: למוסדות המדינה ולגופים שאחראים לאזרחים בה יש אינטרס מובהק לשמור על חיי אדם ועל הסדר הציבורי שאם לא כן הן ייפגעו מהותית ותדמיתית. מצד אחר, כאשר אמיר עומר חסן, ששוחרר בינתיים, אומר שהוא יחזור לסיני - אין לו אל מי לבוא בטענות אלא רק לעצמו. אם האזרחים לא יקפידו לשמור על עצמם, בוודאי למדינה יהיה קשה לעשות זאת.