הבחירות בארצות הברית מתקרבות בצעדי ענק, ולפני שנשים לב הן כבר יהיו פה. זה עומד להיות לילה שלם שישראלים רבים יישארו בו ערים על מנת לצפות בתוצאות האמת כאשר הן יגיעו ממעבר לים. עד לא מזמן, הישראלים היו שאננים לכך, והיו בטוחים שהנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ, לוקח את המרוץ בהליכה.
הרי המפלגה הדמוקרטית, מתחריו, התחילה את המרוץ עם יותר מ-20 מועמדים שראו את עצמם מתאימים ומתאימות לתפקיד הנשיא או הנשיאה הבאה של המעצמה הגדולה בעולם, ואיך אפשר לנצח עם כזה חוסר החלטיות?
לאחר מכן, כאשר ברני סנדרס, סוציאליסט קיצוני על גבול הקומוניסט, היה נראה כמועמד המוביל, הישראלים היו בטוחים שהדמוקרטים לא ינצחו, כי הרי איך אפשר לנצח עם מועמד קיצוני שכזה? גם בתוך מפלגתו רבים רואים אותו כקיצוני מדי.
כאשר ג'ו ביידן זכה במועמדות הנחשקת והפך למועמד הדמוקרטי לנשיאות, ישראלים רבים זלזלו בו. הם ראו בו את הגרסה האמריקנית והמבוגרת של בני גנץ – לא רהוט במיוחד, לא מלהיב במיוחד. איך יש לאדם כזה סיכוי מול מגנט ההמונים, האדם שנראה שנולד לבמה, דונלד טראמפ?
אך בשבועות האחרונים, משהו משתנה. הסקרים מעידים שביידן הולך לנצח בהפרש די משמעותי. נכון, הסקרים טועים פעמים רבות, כבר נוכחנו בכך בבחירות הקודמות, אך הפעם ישנה תחושה אחרת. אולי זו הקורונה והמשבר הכלכלי שהיא הביאה עמה, אולי זהו חוסר האחריות המופגן שגילה טראמפ לאחר שאובחן בעצמו כחולה בנגיף, ואולי אלה דברים אחרים בתכלית – אבל ישראלים רבים מתחילים להבין שיש סיכון ממשי שטראמפ לא יהיה נשיא ארה"ב בארבע השנים הקרובות.
החרדה הזו מתעצמת כאשר ישראלים רבים מבינים שלא "ניצלנו" מספיק את כהונתו של הנשיא הנוכחי. למרות שהושגו הישגים היסטוריים ויוצאי דופן, ביניהם העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והכרה בה כבירת ישראל, הכרה ברמת הגולן כשטח ישראלי והסכמי נורמליזציה שנחתמו עם מדינות במפרץ, נדמה שיכלנו להשיג יותר. בין אם בריבונות על שטחי יהודה ושומרון ובין אם בתחומים אחרים, מתחיל לחלחל בלב ישראלים לא מעטים הפחד שבארבע השנים הקרובות לא יהיו לנו יותר הזדמנויות שכאלה.
יכול מאוד להיות שהחשש הזה מוצדק, שישנו סיכוי אמיתי שג'ו ביידן, עם כמה שהוא מועמד לא מושך, ינצח את טראמפ. בעיניי, מה שצריך להדיר שינה מעינינו הוא גדול יותר מגישתם של שני האישים האלה למדינת ישראל. ישראל והישראלים התייצבו לחלוטין מאחורי טראמפ, דבר שנכון לעשות כשהנ"ל מכהן כראש העולם החופשי, אבל במקרים מסוימים, הדבר נעשה בלי מחשבה.
במקום להוקיר את פועלו של טראמפ, ללא ספק הנשיא הכי פרו-ישראלי שידעה ארצות הברית בעשורים האחרונים ואולי בכלל, באותה נשימה יש לשמר קשרים עם בכירים בממסד הדמוקרטי. ישראל הניחה את כל הביצים שלה בסל אחד, וזו מדיניות מסוכנת וחסרת אחריות.
גם אם טראמפ ינצח בבחירות הקרובות, הרפובליקנים לא יאכלסו את הבית הלבן לנצח, וכאשר הדמוקרטים ייכנסו אליו – מדינת ישראל תהיה בצרה צרורה. ההזדהות המוחלטת עם טראמפ ועם הרפובליקנים גרמה לעוינות בקרב פוליטיקאים דמוקרטים, ואף בקרב יהודי ארצות הברית.
עלינו לחשב מסלול מחדש, ועדיין לא מאוחר לכך. אנחנו מוכרחים להחזיר את ישראל להיות עניין דו-מפלגתי בפוליטיקה האמריקנית. אם לא – לא רק שלא יהיו לנו הזדמנויות לרווח, אלא נשלם על כך ביוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו