שקט, מצנזרים

הרשתות חשפו את הציבור לקולות שהושתקו שנים • עד שתפסו צד, ובמקום לאפשר גישה בלתי אמצעית של אנשי ימין לציבור, הכניסו עצמן לתווך כדי לחסום אותם לטובת המחנה האחר

בתחילת השבוע יצאה ספריית "שיבולת" - הוצאה לאור חדשה המקדמת סופרים שמרנים - בקמפיין מכירות בפייסבוק בעלות של כ־100 אלף שקלים. כעבור זמן לא רב נחסם חשבון ההוצאה וההשקעה בקמפיין שנעצר ירדה לטמיון. פייסבוק, חברת הענק על עובדיה והאלגוריתמים העלומים, פשוט מחקה את הקמפיין כי למישהו שם הוא כנראה לא בא טוב. 

חופש הביטוי וחופש המידע הם היסודות הבסיסיים לקיום חברה חופשית // צילום: רויטרס

זאת לא היתה הפגיעה הראשונה מצד הרשת החברתית ב"שיבולת". באפריל האחרון השיקה הספרייה קמפיין מכירות בעלות עשרות אלפי שקלים לקידום ספריה, לרבות "מפלגת בג"ץ" של עו"ד שמחה רוטמן. 

גם אז פייסבוק הקפיאה את חשבון ההוצאה לאור. מנכ"ל ומייסד "שיבולת", רותם סלע, ערער על ההקפאה הראשונה שבע פעמים. "להגיד ערערתי זה קצת קפקאי כי בכלל לא הוסבר לי על מה אני מערער", הסביר, "הרי בסך הכל זה היה קמפיין. יש קורונה. כל החנויות סגורות. מכירה בפייסבוק היא למעשה הדרך המיידית ביותר לשמור על העסק ולמכור ספרים. מה לא בסדר?"

לאחר הערעור השביעי, וללא שנימקה זאת, הקפיאה פייסבוק את החשבון של "שיבולת" לצמיתות. סלע נאלץ להקים חשבון חדש, תוך אובדן כל פרטי הלקוחות שנאספו עד אז. השבוע, כאמור, נחסם גם חשבון זה עם הקמפיין החדש. 

החסימה האחרונה של "שיבולת" אירעה על רקע הסערה באמריקה בעקבות החלטת פייסבוק וטוויטר למנוע הפצת כתבות שפרסם "ניו יורק פוסט" ובהן חשיפת פרטי האי־מיילים האישיים של האנטר ביידן, בנו של סגן הנשיא לשעבר והמועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן. האי־מיילים הוכיחו לכאורה שבמהלך כהונתו כסגן הנשיא סחר ביידן האב במשרתו עם גורמים זרים, לרבות סינים ואוקראינים כדי להעשיר בני משפחתו. טוויטר חסמה את החשבון של העיתון ואת חשבונותיהם של משתמשים רבים שניסו לשתף את הכתבות. פייסבוק חסמה גישה של משתמשיה לכתבות.

היסטוריה של סתימת פיות

יהיו כאלה שיגידו שאין כאן משהו חדש. לדעת רבים, כבר עשורים שלמים השמאל בישראל פועל באגרסיביות לסתום לימנים את הפה. לאחר רדיפה ארוכת שנים של אנשי שמאל, הורו בשנת 2002 שופטי בג"ץ לסגור את תחנת הרדיו ערוץ 7, שאז היה גוף התקשורת המשודרת הימני היחיד בישראל.

ב־1997 הורשע משה פייגלין בגין "המרדה" על קריאתו לציבור לחסום צירי תנועה במסגרת פעולות מחאה של תנועת "זו ארצנו" כנגד תהליך אוסלו. בשנת 2005 הורתה הפרקליטות למשטרה לעצור מפגינים בדרכם להפגנות חוקיות נגד הריסת גוש קטיף. בשנת 2014 הצביעו 43 חברי כנסת בעד חוק "ישראל היום" שתכליתו היתה לסגור עיתון זה. בשנה שעברה החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להגדיר מחדש וללא סמכות חוקית את עבירות השוחד כדי להפוך מתן סיקור אוהד לפוליטיקאי מהמחנה הלאומי לסוג של שוחד. 

וזה גלש גם לרשתות החברתיות. כבר שנים לא מעטות שענקיות הטכנולוגיה עורכות צנזורה שקטה נגד אנשי ימין בארץ ובחו"ל. פוליטיקאים וכותבים מתוך המחנה (וגם אני) חוו חסימות של חשבונותיהם ברשתות החברתיות, החל מהפסקת פרסומות של גוגל, דרך חסימת הפוסטים שלהם מפני קוראיהם, ועד סגירת החשבונות שלהם בטוויטר או בפייסבוק וחסימת הסרטונים שלהם ביו־טיוב. אבל עכשיו כבר לא מדובר בכותבים או אפילו בפוליטיקאים. מדובר בגופי תקשורת - בעיתון לאומי באמריקה ובהוצאה לאור בישראל - שמפיצים תוכן שמנוגד לתפיסת העולם ולאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של השמאל.

והגיעו מים עד נפש. כי מעבר לכל, מדובר בניפוץ אשליה מתוקה ובסכנה גדולה מאוד.

חסימה תחת שקיפות

פייסבוק וטוויטר היו לתקווה הגדולה של אנשי ימין. נכון, השמאל מונע שמיים פתוחים וכל ניסיון להפריט את גלי צה"ל ורשות השידור עולה על שרטון. אבל בכל זאת, עם הרשתות החברתיות, אמרו אנשי ימין בארץ ובחו"ל, יש לנו גישה בלתי אמצעית לציבור. יש לנו פתחון פה. המהפכה הטכנולוגית, הריעו כולם, השטיחה את מגרש המשחקים וככל שגובר כוחן של הרשתות החברתיות, כך גדלה חשיפת הציבור לצד שהושתק כל כך הרבה שנים על ידי גופי התקשורת המסורתיים.

אבל נדמה שהרשתות הללו תפסו צד. במקום לאפשר גישה בלתי אמצעית של אנשי ימין לציבור, הן הכניסו את עצמן לתווך כדי לחסום את הגישה הזאת לטובת אותו מחנה ששלט בתקשורת ביד רמה באמצעים חוקיים ומשפטיים ורגולטוריים לאורך כל השנים. והיות שלרשתות הללו יש כוח ושליטה ששום שופט בג"ץ, שום מנכ"ל רשות השידור ושום פרקליט המדינה לא חלם עליהם, הצנזורה שהן מפעילות עוצמתית ומאיימת יותר מכל צנזורה שקדמה לה. 

כשנודע על חסימת ספריית "שיבולת" השבוע, העלו חברי הכנסת עמית הלוי ואריאל קלנר מהליכוד פוסטים בחשבונות הטוויטר שלהם שאיימו שאם החסימה לא תוסר, יגישו הצעות חוק שיעמידו את פייסבוק ודומיה בפני תביעות אזרחיות מנפגעי הצנזורה שלהם. האיומים שלהם הספיקו להביא להסרת החסימה.

אבל לא די בכך. הרי אנו יודעים לאן הדברים הללו מובילים. אי אפשר לבנות מודל עסקי על איומים לאחר המעשה של חברי כנסת בטוויטר. אי אפשר לנהל בחירות תקינות או חברה חופשייה לאורך זמן אם פייסבוק חוסמת פוסטים של מפלגות מסוימות ומקדמת פוסטים של מפלגות אחרות או מונעת גישה לחומרים חשובים ושליליים על גורמי מפתח בציבוריות. 

לנוכח זאת, ביום רביעי הניח ח"כ הלוי על שולחן הכנסת הצעת חוק "אחריות רשת חברתית על המתפרסם בה". הצעת החוק מפצלת את הרשתות החברתיות לשתי קבוצות - אלה שאינן מתערבות בתכנים המתפרסמים בהן ואלה שכן מתערבות בתכנים שמשתמשיהן מפרסמים. כיום, דין כל הרשתות אחד הוא - יש להן פטור גורף מתביעות נזיקין הן מנפגעי התוכן שמתפרסם בהן והן ממשתמשים שנפגעים מהתערבות הרשתות בתוכן שמפרסמים. 

בהצעת החוק שלו הלוי ממשיך את הפטור מתביעות עבור רשתות שלא מתערבות בתוכן (למעט במקרים של עבירה ברורה על חוקים או בהוראת בתי משפט). אשר לאלה שכן מתערבות בתכנים, בהצעת החוק של הלוי הן יהיו חשופות לתביעות וגם יחולו עליהן כללי שקיפות בכל הקשור לפרסום כללי החסימות שלהן. 

במקביל, בארה"ב, גם הנשיא טראמפ וגם מחוקקים רפובליקנים מבטיחים לפעול באופן דומה כנגד הרשתות החברתיות לאחר הבחירות.

חופש הביטוי וחופש המידע הם היסודות הבסיסיים לקיום חברה חופשית. במשך שנים מחנה השמאל בארץ ובחו"ל שם לו כמטרה סתימת פיות של מתחריו בימין. עם השליטה ההולכת וגדלה של הרשתות החברתיות בשיח הציבורי בארץ ובעולם, סכנת הצנזורה האידיאולוגית הגיעה לשיא חדש ומסוכן מאי פעם. יש לטפל בה במלוא העוצמה כבר כעת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו