קו השבר בין ישראל של מטה לישראל של מעלה

פסקול קבוע וחוזר תופס את מרכז הבמה בתוך הסערות הפוליטיות, הרפואיות והכלכליות שמכות בזו אחר זו בחייו של האזרח הישראלי בשנתיים האחרונות, והוא מנגן את המחלוקת סביב קיומן של ישראל הראשונה ואחותה המקופחת ישראל השנייה.

מדובר בסוגיה אמיתית נוקבת, ובמטען כבד שסוחבת החברה הישראלית על גבה מקום המדינה. אך המגיפה והמציאות שמכות בנו בעוצמה, חושפות שקו השבר האמיתי שבין ישראל של מטה לזו של מעלה לא עובר בהכרח בנתיב העדתי או הגיאוגרפי, אלא בהבדל שבין האדם הפשוט לבין שכנו שזכה להימנות עם אחד מענפי הממשל. בפועל ישראל הראשונה היא זו שמשתייכת לשירות הציבורי הנבחר והממונה, ובעיניהם של אלה - כולנו ישראל השנייה. אין זה משנה אם אתה מזרחי או אשכנזי, חרדי או חילוני למהדרין, אם אתה מאופקים או מרעננה. כל עוד אתה נושא תעודת זהות כחולה, אינך אלא כלי למימון ולמימוש שאיפותיהם של יחידי הסגולה שעל נייר המכתבים שלהם מתנוסס סמל המנורה.

השתלטנות, היומרנות, ההתנשאות, ובעיקר הניתוק והכוחנות של ישראל הרשמית על גב אזרחיה, נמצאים בכל מקום. זו תחושת האדנות וחוסר הגבולות שהביאה גורמים רשמיים ישראליים, מראש הממשלה, הנשיא ושרים, ועד פקידים וסתם יועצי תקשורת, לצפצף על ההנחיות שהם עצמם ניסחו עבורנו. בזמן שישראל השנייה סופגת קנסות ולכודה בסיטואציה של שיבוש החיים וריחוק מבני המשפחה, הרשו לעצמם אדוני הארץ להפר בידודים ולחגוג בסגרים מבלי להרהר פעמיים.

זו תפיסת האזרח הפשוט כסטטיסט שגורמת לשר החקלאות ולשולחיו מהלובי החקלאי למנוע תחרות ולקבוע מכסות שמביאות למחסור בביצים ולהאמרת מחירים של מוצרי בסיס כחלב וירקות גם בלב המגיפה. זו המחשבה כאילו יש דם כחול־לבן שזורם בוורידיהם של שופטים ופרקליטים שמביאה אותם לספח חד־צדדית סמכויות ולקבוע עבור הציבור מהם ערכיו, בעוד הוא נגרר שנים בין בתי משפט ולבלרים כדי להשלים הליכים משפטיים שגרתיים.

בישראל הראשונה של 2020 ארגוני המורים, ועדי השאלטר, ההסתדרות, עובדי הרכבת, הנמלים ומשרדי הממשלה, וכמובן הפוליטיקאים, מתבצרים ומתחפרים בשוחות ומשם מנהלים קרב על כל פיסת כוח וכל סעיף תקציבי. בכל בוקר מתעוררים אנשים בחליפות ובמשרדים ממוזגים ושואלים את עצמם בקול גדול, לא מה מצופה ומוטל עלי לעשות כדי לשרת את האזרח - אלא מה יכול האזרח לעשות כדי להמשיך לשרת אותי. והאזרח בישראל השנייה של 2020, מוכה ומוטרד מהצרות שתקפו אותו ואותנו, אכן משרת, ומשלם את מלוא המחיר.

בעולם שבו התהפכו היוצרות בצורה כה קיצונית, אין סיכוי להילחם בצורה יעילה לא באויב, לא בקשיים כלכליים ולא במגיפה, ואין זה פלא שכל מגזר לעצמו וכל מפגין כלוא בעולמו. מאומן ועד בלפור, מהעצמאים לצרכנים, גם האזרחים יודעים שהם כולם סוג ב', לא יותר משם במרשם האוכלוסין של ישראל השנייה וכלי משחק בידיו של הממשל, שהכתיר עצמו ללא סמכות לישראל הראשונה.