טראמפ בעקבות בגין ואלון

הדיון בהסכמים בין ישראל לשתי המפרציות, ובהיעדר הסכם מקביל עם הפלשתינים, סובל מכשל של חלוקה בינארית בין דרך הפיוס של השמאל המדיני לדרך העליונות האסטרטגית של הימין המדיני.

השמאל מחמיץ פנים לנוכח הסכם שאינו כרוך בפיוס או במתן כלשהו. לכן מצביעים בסיפוק מגוחך על השעיית הריבונות או מזהירים ממטוסים חמקנים. קשה לשמאל עם התפוגגות זכות הווטו של הפלשתינים על כניסת ישראל בדלת הראשית למערכת הגיאו־אסטרטגית של מערב אסיה וצפון־מזרח אפריקה.

לעומת זאת, בימין יש מי שהביטו בדאגה בהתרקמות ברית אפשרית בין ישראל לפטרוניות־לשעבר של הפלשתינים. לדעתם, במקום לחזק את ישראל, ההסכמים עלולים לסבך אותה עם בעלי ברית בוגדניים דומים לירדנים או למארונים. השעיית הריבונות מעוררת חשש בימין שהיא לא זמנית, אלא מבנית: ישראל תידרש להימנע מהכרעה במאבקה נגד התנועה הלאומית הפלשתינית שוחרת רעתה. עוד לפני כן נופף הממסד הביטחוני בהפחדות שווא לגורל ההסכם עם ירדן לנוכח ריבונות בבקעה. עכשיו המפרציות, ובהמשך אולי גם סעודיה, יתווספו למשוואה ויכבלו את ידיה של ישראל בהתמודדות עם האיום הפלשתיני.

את הכשל שבפייסנות המדינית החד־ממדית של השמאל קל לאבחן. הכשל מצוי בהנחה המוטעית שישראל "חזקה מדי", ולכן אין מה שיביא אותה להסכים לתנאים שיאפשרו שלום עם הפלשתינים. עכשיו, אבוי, היא מתחזקת עוד יותר. מי יוציא אותה ממארת הכיבוש, כשמדינות ערביות חשובות פונות לעזרתה? מה יפייס אותה מול הפלשתינים כשטראמפ תקיף כלפיהם יותר ממנה? מי ייתן וביידן ינצח...

האמת הפוכה: ישראל עדיין אינה חזקה במידה שתספיק לעקירת התקוות ההרסניות של הפלשתינים. מה שנדרש הוא העצמתה באמצעות ניתוקם הקרקעי מעורף אסטרטגי. עדיין לא נשללה מהפלשתינים האפשרות לבטל בעתיד, באמצעות הגירה המונית, את הגדרתנו העצמית. אולי נוכל בעתיד לפייס אותם, אבל רק אם תושג עליונות אסטרטגית, שתשלול מהם לטווח ארוך כל אפשרות לערער את ישראל. אנחנו מוכרחים לנצח במערכה ההיסטורית נגדם. השמאל הציוני סובר בטעות שכבר ניצחנו בה ועכשיו נותר רק לפייסם. זו טעות ותיקה, עוד ממוצאיה של מלחמת ששת הימים. אבותיה היו משה סנה, פנחס לבון, ישעיהו ליבוביץ, עמוס עוז ויעקב טלמון.

הכשל במחשבה של אחדים בימין המדיני שונה. הם מבינים שחיוני להשיג עליונות אסטרטגית באמצעות חציצה קרקעית וביטול הווטו הפלשתיני על קשרי ישראל באזור. לכן הם מבינים את תרומת ההסכמים עם המפרציות. אבל עליהם להבין שהשגת עליונות אינה סוף פסוק. ישראל חייבת לבודד מדינית את הפלשתינים גם באמצעות חזרה לתוכנית האוטונומיה המוצעת בתוכנית טראמפ תחת כותרת של "מדינה", בלי לפגוע בהתנחלויות או במשטר הדמוקרטי שלנו. 

את זה רבים בימין אינם מבינים. תוכנית טראמפ מאיימת בעיניהם עד כדי כך שהתגייסו לסיכול הריבונות בבקעה ובהתנחלויות, שגם בעיניהם היא אינטרס ישראלי חשוב, רק מפני שהריבונות נכרכה בתוכנית מותנית להקמה של "מדינה מינוס" פלשתינית. והרי המשמעות של תוכנית טראמפ היא שלילת כל תקווה לסובב לאחור את מה שהושג באייר תש"ח. הגשמתה תגמול את הפלשתינים מתקוותיהם ההרסניות, אחרי שתעוגן ריבונות ישראלית בלתי מעורערת בבקעת ירדן מערבה עד כביש אלון, וייפתח שער מותנה לשלטון עצמי שלהם נוסח האוטונומיה של בגין ובשיתוף עם ירדן. נכון, יש בסיס לחשש שבעלי בריתנו החדשים ימנעו מאיתנו להתמודד מבנית באופן הזה עם האיום הפלשתיני, ונכון שחיוני להבטיח שבריתות יחזקו ולא יחלישו את ישראל. אבל אנשי ימין חייבים להבין שיש לנו עניין שטרור לא יהיה הנתיב היחיד הפתוח בפני הפלשתינים. כדי לנצח אותם צריך לשלב בין ריבונות בבקעה ובהתנחלויות עכשיו לבין שסתום לחץ בדמות הבטחה לשלטון עצמי, שדחייתה עלולה להחמיר את מצבם.