ראש השנה הזה אינו דומה לקודמיו. עברנו באיטליה חורף קשה שלא ציפינו לו. גם בישראל המצב לא פשוט. חווינו את דברי הפיוט "ונתנה תוקף": "מי במגיפה". באופן אישי, בראשית החורף הייתי אדם אחד, ועכשיו אני אדם אחר. מה שעברנו בחודשי האסון, נצרב בתודעתנו. אסון כזה, אסור שיעבור עלינו רק כעניין טכני, מין וירוס מעצבן שממתינים להיעלמותו. חשוב ללמוד מזה שיעור טוב לחיינו, במישור הלאומי והבינלאומי, במישור המקצועי וגם האישי.
שנה חדשה אינה מתחילה מאפס, אלא נצברת על קודמותיה. התחלה חדשה אינה מוחקת את שקדם לה. גם אם לא הגענו למה שביקשנו, אל ייאוש. מה שנראה ככישלון, יצר שינוי כלשהו, המאמצים שהשקענו הטביעו רושם על המציאות; במעמקים מתרחשים תהליכים שונים ממה שנראה לנו על פני השטח. מה שלא הספקנו, נמשיך בשנה הבאה. סבלנות.
כשנולדנו, ברגע בקיעתנו מרחם אמנו, צעקנו צעקה גדולה. בראש השנה - "יום הֲרַת עולם" - נולדת שנה חדשה ואנחנו איתה, נדהמים בסוד ההתחדשות של החיים. במרכז החג עומדת תקיעת השופר, ומהי אם לא שחזור הצעקה הראשונית של היילוד?
בסוף תהליך הבריאה בספר בראשית נוצר האדם "עפר מן האדמה" וממתין לרוח שתחיה אותו: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", בדומה לפעולת ההחייאה שלמדנו בשיעורי עזרה ראשונה; כמי שמנפח בלון בסבלנות, נָפַח באפיו עד שהתייצב והיה ל"נפש חיה". רוחו של האל נותרה באדם ומחיה אותו.
והנה, ביום הראשון לשנה אנו משחזרים את היום הראשון ההוא ללידת האדם ונופחים את רוחנו בשופר, מותירים חלק מאיתנו בקרן האיל. ומתוך כך עולה ובוקעת צעקה, "תקיעה" ה"נשברת" ל"תרועה" גדולה. זה הכלל: כדי להוליד קול עלינו להוציא מתוכנו רוח; כדי להתרומם מעל לעצמנו ומקומנו, עלינו לשלם מחיר בדמות ויתור על חלק מתוכנו.
גם בשנה שעברה ביקשנו: "אבינו מלכנו, שים שלום בארץ". ואכן, בסוף השנה העברית קיבלנו מתנה בדמות הסכם שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות וכן הצהרת שלום (שתבשיל להסכם נוסף) עם בחריין. גם עם סעודיה עלה דרג הדיאלוג והפך לגלוי. ממש פעמי משיח. מדינות ערביות אלו הבינו שהיעדר היחסים עם ישראל תבע מחיר כבד, ושלא נכון להיות שבויות בידי קבוצות לחץ אחרות באזור. הסכם השלום הזה מסמן פרדיגמה אחרת במזרח התיכון.
שנה חדשה נוסכת בנו תקווה שאפשר להתחדש, "לסגור חלונות" סוררים בחיינו ולפתוח חלונות חדשים, טובים יותר. גם לזה מכוונת תקיעת השופר: התעוררו מעלפון הקיץ, מקיבעונות רעיוניים, ממחשבות ייאוש; התעוררו והתחדשו, כי יש תקווה לאחריתנו; ומהשברים שבחיינו תעלה תרועה גדולה שתתקע בשופר גדול לחירותנו ונבקש: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". שנה טובה ומתוקה מרומא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו