"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הציבור מאבד אמון - וכולנו נשלם ביוקר

,עודכן

הציבור הרחב מאבד, ויש שיאמרו כבר איבד, את האמון בטיפול בקורונה. זהו תהליך מסוכן ששומט את הקרקע מהמשך ההתמודדות שעדיין ניצב בפנינו. זאת כרגע בעיניי הבעיה המרכזית מעבר לשאלות של סגר או לא סגר.

לאחר שבועות של עבודה מפרכת לבניית אמון על ידי הצוותים השונים של משרד הבריאות בהובלת פרופ' רוני גמזו, אובדן האמון עולה כמעט בכל דיון. כאשר אנשי ציבור קוראים שלא להישמע להנחיות - הגענו לקו אדום. אך התשובה בעיניי אינה יכולה להיות רק הפעלת כוח. הקריאות לא צמחו מתוך חלל ריק, הן מגיעות לנוכח בעיות מבניות של שנים של הזנחה כוללת של מערכת הבריאות ומערכות ציבוריות אחרות; של חוסר הכלה של כל חלקי החברה הישראלית בקרב תהליכי קבלת החלטות; של החלשת הרמה המוניציפלית; וברמה המיידית - של המשך חוסר הגיבוי של המערך המקצועי.

בשנים האחרונות יותר ויותר מקום מוקדש ללימוד הגורמים המשפיעים על אמון ועל אי־אמון במערכת הבריאות. מנושאים כמו היענות לטיפול רפואי, היענות לחיסונים - ועד אמון במערכת הבריאות הציבורית. שחיקה בהשקעה במשאבים ובכוח אדם מייצרת מערכת מותשת, שקיימים בה כוחות מקצועיים מעולים, אך בלי מספיק כלים ועם קושי להרים את הראש מעל היום־יום כדי להסתכל קדימה.

לתוך אי-האמון הזה נכנסות תיאוריות קונספירציה והכחשה של השפעות מגיפת הקורונה, ומצד שני קריאות פשטניות בעיניי להטיל סגר מיידי כאילו רק הסגר יפתור הכל - דבר בלתי אפשרי מסיבות רבות, אבל גם כאשר הוא נעשה ללא בניית אמון מלמטה.

אי-האמון כמאפיין של יחסי גומלין בין חלקים שונים בחברה במשבר כרוני, הוא גורם המשפיע על מערכות בריאות בכל העולם. "אי־אמון" לא מקביל ל"היעדר אמון". "אי־אמון" הוא תהליך אקטיבי שנוצר, וההתמודדות עימו דורשת שינוי מבני.

משקעים היסטוריים, וכן תוכניות התערבות עכשוויות שיוצרות הזנחה, חייבים להיות מובאים בחשבון בבניית מדיניות. תוכנית הרמזור לא יכולה להיות רק "תיוג" של אזורים הסובלים מעודף תחלואה.

הסכנה הגדולה ביותר היא של היווצרות "אי-אמון מעגלי" בין מערכות הבריאות לבין האוכלוסיות השונות, ובין האוכלוסייה לבין מערכת הבריאות והשלטון בכלל - במקום עבודה משותפת. קידום בריאות אוכלוסייה ומתן מענה לקורונה חייבים לנבוע מתוך שיתוף. אנחנו צריכים לראות הרבה יותר השתתפות בקרב מקבלי ההחלטות של אנשי בריאות מהחברה הערבית והחרדית - אשר יפעלו יחד להתמודדות עם אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שהעולם והחברה הישראלית התמודדו איתם. חייבים להחזיר את האמון, ולשם כך נדרשת עבודה משותפת רבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר