מה ההבדל בין יאיר גולן, בני גנץ ועפר שלח? מהאחרון השמאל עוד לא התאכזב. המשותף? שלושתם הוכתרו. נכון, העוצמות שונות, יש כאלה שקיבלו דרגות של אלוהים בדרך אל ההוקעה הציבורית וגם משכורת מיניסטריאלית, אבל כולם היו שם. גם יאיר לפיד. ולפני שבועות אחדים גדי איזנקוט, ולפני כמה ימים ביקר על מגש הכסף הגנרל התל־אביבי רון חולדאי (השמועה אומרת שרם בן ברק מחפש את הבודקה הקרובה לקנות כרטיס, אבל הסדרן בורח).
מדוע הם חוזרים על הדפוס הזה? מה יש ליפי הנפש מיפי הבלורית - על פי רוב מיליטריסטים לשעבר שמדגימים אוזלת יד מרהיבה בתפיסת מיהו האויב וכיצד לטפל בו - שהם מתאהבים בהם ומציעים להם את בלפור וחכמיה, אך מתעשתים אחרי הסקר השלישי ומשליכים אותם לאשפתות, והאם גם גורלו של שלח יהא כגורל קודמיו?
כל הדרכים מובילות לאיימן עודה, ועל כן התשובה היא: כן. את אור היום האנטי־ביבי הסתירו שמי המשותפת, עפר שלח סלל את הדרכים הללו וגרר לשם את המאור־לשעבר לפיד. מעניין אם היועץ הפוליטי שיישכר יהיה ישר מספיק כדי להסב את תשומת ליבו לכך שברגע שהשמאל־מרכז כרת ברית עם הרשימה המשותפת, קרס מגדל הקלפים של "ההפיכה".
תכף נחגוג שבוע להודעה הדרמטית של שלח: "הצבתי ליאיר דרישה לפני יומיים שיהיו פריימריז". ברור שהסיר מבעבע יותר מיומיים, ושאם שלח התפוצץ זה כנראה לקח שנתיים, ואת הסקרים שכולנו רואים עכשיו, שלפיהם גם כשהברזל מלובן הוא לא עוקף את המתאגרף, צמרת המפלגה מכירה. אז מה הסיפור? אגו נטו ואפס תחכום? שלח טוען שלא. הוא מבקש לקדש את הדמוקרטיה, וטוען שללא פריימריז "יש עתיד" לא תוכל להביא להפיכה שלטונית.
אך כמקובל בשמאל, כשהם יוצאים לפיקניק בבלפור הם שמים בסל את ההפיכה, את השנאה, את הדגל (השחור), ושוכחים את הרכיב המרכזי בארוחה: את האידיאולוגיה. ללא אידיאולוגיה אין טעם אפילו במנהיגות, והרי גם אותה טרם מצאו ביער. הימין, שנודע בפילוגיו על רקע הקצנה והסתגרות דתית, יכול להביט בשוליים הסהרוריים של השמאל ולספוק כפיו בהנאה: ההצנחות ההזויות של רבנים חולמניים עם עבר צבאי מפואר מחווירות לעומת ההקפצות המיליטריסטיות של השמאל הרומנטי, שמכתיר מושיעים תועים בקצב של טיקטוק.
"יש עתיד עוד לא בטוחה לגבי המבנה הדמוקרטי שלה", גמגם עפר שלח רק לפני חודש ימים בשבתו באולפן חדשות 13. ליבי יוצא אל חסידי יש עתיד, שכעת הם לא רק מצביעיה של תנועה בלתי דמוקרטית בעליל, אלא של תנועה בלתי דמוקרטית בעליל שמספר שתיים הלא־פופולרי והלא־מאוד־כריזמטי שלה קורא תיגר על מנהיגותו של מספר אחת בשעה הכי מפולגת של מדינת ישראל, ומתראיין על כך בשלושה ערוצים במקביל - ובכך שומט כנראה את הקרקע מתחת מנהיגותו שלו עצמו.
עתידות: בקרוב תקום לכם מפלגת אלטרנטיבת־אווירה חדשה. ברכותיי.
