הורדת "גב האומה": נכנעים בהדרגה לרוח התקופה

לכאורה, אנחנו חיים בתקופה שבה הכי קל ונכון לייצר בישראל סאטירה: ממשלה מנופחת עם שרים לענייני כלום ושום דבר, אלף פרויקטורים למגיפה שבתכלס לא סופרת אותם ממטר, ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום שמטיף בנושאי שלטון חוק, שרי חוץ וביטחון ששומעים על הסדר מדיני ברדיו. סאטירה ביקורתית, כזו הלועגת לתופעות חברתיות, ניזונה מכאוס, צביעות ואיוולת - וכאלה יש בישראל בשפע.

"גב האומה" של ליאור שליין היא תוכנית סאטירית, מהסוג שחברה דמוקרטית משוועת לעוד ועוד ממנה. אבל דווקא בימים שהכי צריך אותו ואת מה שיש לו לומר, שליין נזרק מרשת 13 עוד לפני שהחוזה שלו תם. הערוץ, שהתחיל את דרכו כחלופה בועטת ולא מתפשרת לערוץ 2 (היום 12) הממוסד והסולידי, סתם את הגולל על תוכנית הסאטירה היחידה ששודרה בו.

הסיבה הרשמית היא עלויות מול רייטינג. "הנה, 'ארץ נהדרת' היא גם סאטירה, ואף אחד לא פוגע בה כי היא מביאה רייטינג", יגידו מצדיקי המהלך. אבל יש ביניהן הבדל נוסף חוץ מרייטינג: "ארץ נהדרת" מבוססת על דמויות, יש בה אלמנטים "חמודים", היא משייטת על קו דק שבין בידור לסאטירה. "גב האומה" מזוהה עם שליין, אדם אחד שיש לו שם ופנים, ושאינו בורח להומור שמחזק סטריאוטיפים ולא מעמיד אותם למבחן.

הנהגות לא אוהבות סאטירות. "ניקוי ראש" המיתולוגית הרגיזה לא מעט אנשים, "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין הוציאה מפגינים לרחובות. אבל דווקא בגלל זה, מצופה מערוץ טלוויזיה שיתעקש על סאטירה גם במחיר גבוה. תפקידה של תקשורת הוא לבקר, להציף ולחטט, וערוץ שמשודרת בו תוכנית סאטירית מצהיר, בעצם, שהוא עצמאי, חסר פשרות ושהוא אינו חושש מאיש ומדבר.

ראש הממשלה נתניהו שם לו למטרה לרסק את התקשורת הישראלית. את ערוץ 10 המיתולוגי הוא פירק לאט־לאט ובצורה מתוחכמת עד שלא נותר ממנו כמעט שום דבר ממה שהוא היה בתחילת דרכו. הורדת תוכניתו של שליין מהמרקע היא הודעת כניעה נוספת של ראשי הערוץ. קדמו לה אחרות, דוגמת פיטוריו של העיתונאי ברק רביד. נדמה שהערוץ הרים ידיים ואין לו יותר כוח להילחם, כמו טובע הוא נאחז בכל קרש הצלה - ואין זה משנה מי אוחז בצידו השני.

הממשלה הנוכחית לא תיפול בגלל תוכנית טלוויזיה או בדיחות על חשבונה. בשורה התחתונה, לאורלי לוי־אבקסיס ולמיקי חיימוביץ' יש יותר כוח מאשר לליאור שליין. אבל מרגע שהשתקת ביקורת הפכה ליעד מרכזי, יש יותר מדי גופים שהפנימו את רוח התקופה ומעדיפים לא להיכנס לעימותים. והם מרכינים ראשם בפני השלטון על ידי עריפת ראשיהם של מי שעומדים מולו בגו זקוף.